פסק-דין בתיק א 22483/01

נתוני רקע

1.         התובע 1 (להלן, גם "איברהים") הוא בנו של התובע 2 (להלן, גם "עותמאן"). התובעים משמשים כקבלנים לעבודות עפר וסלע. הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") היא חברה קבלנית לעבודות בניין. במועדים הרלוונטיים הועסקה הנתבעת על ידי המועצה המקומית עראבה בפרוייקט הנחת קווי ביוב בכפר עראבה. לטענת התובעים הם ביצעו עבור הנתבעת עבודות של חפירה והכנה לצורך הנחת קווי ביוב בגדר הפרוייקט האמור. עבודתם החלה מחודש יוני 98'. במרוצת החודשים יוני 98' עד דצמבר 98' הגישו התובעים לנתבעת חשבוניות בגין עבודתם, והחשבוניות כובדו בפרעון על ידי הנתבעת. ואולם בגין החודשים ינואר עד מרץ 99' המשיכו התובעים בביצוע עבודות נוספות, וחרף העובדה שהגישו חשבוניות לנתבעת, סירבה זו לשלמן. בגין חשבוניות אלו, העולות לסכום נומינלי בסך 44,928 ש"ח, הוגשה התובענה שתחילה נדונה בסדר דין מהיר, ולאחר מכן שונה סיווגה לסדר דין רגיל.

2.         הנתבע 2 (להלן, גם "חסן"), כך המשך טענת התובעים, היה זה שתיווך בינם לבין הנתבעת. מכל מקום, לנוכח טענתה של הנתבעת על אודות העדר יריבות בינה לבין התובעים, הוגשה תובענתם אף כנגדו, בגדר תביעה חילופית לתביעתם כנגד הנתבעת.

3.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. הגנתה ברורה ומובהקת. לטעמה, חסן שימש כקבלן משנה מטעמה בפרוייקט האמור. התובעים, ככל שעבדו בפרוייקט האמור, נשכרו על ידי חסן, והוא זה שאמור היה לשלם להם בגין עבודותיהם. התובעים ראו להגיש תובענתם כנגד הנתבעת, רק לנוכח קשיי הגבייה שלהם מול חסן.

            אכן, הנתבעת מודה בכך שבתחילת הדרך פרעה ישירות חשבוניות שהגישו לה התובעים. לטעמה, מדובר היה ב"מעין המחאת זכות". משהנתבעת הייתה מקבלת חשבוניות מס מעותמאן, ולאחר שחשבוניות אלו זכו לאישורו של חסן, היא הייתה משלמת ישירות את החשבוניות לעותמאן, ולאחר מכן הייתה מקזזת את אשר שילמה לעותמאן מהחשבון המגיע לחסן מן הנתבעת, ככל שהייתה יתרת זכות אותה עת לחסן אצל הנתבעת. משעה שהחל בחודש ינואר 99' לא הייתה לנתבעת יתרת זכות לחסן, סירבה לפרוע החשבוניות שהמשיכו להיות מוגשות לה על ידי התובעים.

4.         ככל שעסקינן בחסן, הרי עוד ביום 26.8.02 ניתן כנגדו פסק דין חלקי בהעדר הגנה על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע. דומה שעד עצם היום הזה לא גבו התובעים מחסן את תמורת פסק הדין.

5.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו ראיות. מטעם התובעים הוגש תצהירו ונשמעה עדותו של איברהים. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם ונמסרו עדויותיהם של מר ח'אלד חורי,  חשב הנתבעת, ושל מר ג'רייס סכס, מנהל הנתבעת.

6.         בעיצומן של הראיות הגישו התובעים בקשתם, בגדר תיק בש"א 1965/04, ועוררו את טענת השתק פלוגתא שצמח, לשיטתם, בעקבות פסק דינה של כב' השופטת ג'דעון ב- ת.א. 2464/01 בבית משפט השלום בקריות בתובענתו של אחד, מר חלו זאהי, כנגד הנתבעת (להלן - "תובענת זאהי"). בגדר פסק דינה נענתה השופטת ג'דעון לתובענת זאהי תוך שהיא דוחה את הגנתה של הנתבעת שם. ועוד עתרו התובעים לזמן לעדות עד נוסף בשם חביב נאסר (להלן - "חביב"). חביב הוא עובדה-לשעבר של הנתבעת. התובעים ביקשו לזמן אותו על מנת לבסס את גרסתם אודות יריבותם הישירה עם הנתבעת ולא עם חסן.

            בגדר החלטתי מיום 31.5.05 דחיתי בקשתם של התובעים, לעניין זימונו של חביב. כסבור הייתי כי התובעים החמיצו שעתם להגיש תצהירו של חסן, אף לבקש את עזרת בית המשפט ככל שלא היה מושג שיתוף פעולה עמו. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בטענה לעניין השתק פלוגתא. ככל שעסקינן בה, החלטתי להידרש לה בגדר פסק דיני. כך, משום שפסק דינה של השופטת ג'דעון ניתן ביום 4.8.02 והדעת נותנת שהוא היה בידיעת התובעים זה מכבר. משום כך ראוי היה שהתובעים יבקשו להגיש הבקשה האמורה בסמוך למועד האמור. ואולם לא כך התגלגלו הדברים. משום כך סבור הייתי כי לא נאות יהא להידרש לטענה זו, שעה שההוכחות מצויות בעיצומן.

7.         להלן אדרש ואכריע בסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי, אף אדרש לתביעת זאהי ולטענת השתק פלוגתא, הנטענת על ידי התובעים. טרם אדרש לכך ראוי לסלק מן הדרך טענה מקדמית של הנתבעים, העולה רק למקרא סיכום טענותיהם, שהיא בבחינת הרחבת חזית.

לעניינו של עותמאן

8.         בגדר סיכום טענותיהם טוענים הנתבעים כי למקרא כתב התביעה עולה כי עסקינן, לכאורה, בתובענות נפרדות של השניים. הדבר נלמד מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, ששתיים מהן הן של איברהים ואחת של האב, עותמאן. עוד העיד איברהים כי הוא לא היה שותף למשא ומתן שהוליד את עבודת השניים, אלא היה זה עותמאן. משום כך טוענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובעים את העדר תצהירו של עותמאן. בכך, ראשית, לא תמך עותמאן בתביעתו-שלו. בכך, שנית, אף לא תמך עותמאן בתביעתו של איברהים, לנוכח העובדה שהוא היה, על פי הטענה, המוציא והמביא בפרשה האמורה.

9.         אין בדעתי להידרש כל עיקר לטענה זו, שעולה רק למקרא סיכומי הטענות ושנפקדה עד הנה בטענות הנתבעת בכתב הגנתה. זאת ועוד: עיון בחשבוניות האמורות מעלה תמיהה כלשהי. כותרתן של כל החשבוניות היא "חלו איבראהים עותמאן, עבודות עפר",  באופן המאחד לכאורה את התובעים לכדי עסק אחד. רק עיון דוקדק מעלה כי יש שוני במספר העוסק המורשה, פשיטא שאחד בגין תעודת זהות של האב, והשני בגין תעודת הזהות של הבן. נהיר לי, לנוכח הנתון האמור, כי התובעים לא אמורים היו לצפות בגדר ראיותיהם התמודדות עם טענה שלא הועלתה, לא בגדר כתב ההגנה, ואף לא בגדר חליפת מכתבים שקדמה להליך שבפניי.

למעמדו של חסן

10.        לכאורה, גרסתם של התובעים באשר למעמדו של חסן פושטת צורה ולובשת צורה. לא נהיר האם, לשיטתם, חסן הוא עובדה של הנתבעת, קבלן משנה שלה או מתווך שתיווך בין התובעים לבין הנתבעת בפרוייקט האמור.

            לכאורה, אלו הם אף פני הדברים ככל שעסקינן בגרסתה של הנתבעת עצמה. שהרי הנתבעת, בחלק מטיעוניה, מהססת וטוענת כי ככל שהתובעים עבדו בפרוייקט, הם נשכרו לכך על ידי חסן, והיא נוקטת בביטוי "ככל הנראה". ואולם הדברים חסרי שחר למקרא גרסתה המפורטת. שהרי העובדה שהנתבעת, לכל הדעות, שילמה לעותמאן מיוני 98' ועד דצמבר 98', לשיטתה תוך "הסדר קיזוז" עם חסן, בוודאי מעלה עליה שהיא יודעת-גם-יודעת הן על כך שהתובעים, ולמצער עותמאן, עבדו בפרוייקט, ואף על הקשר הנטען שלהם עם חסן.

11.        בסופה של דרך חסן לא התייצב לעדות. ניתן כנגדו פסק דין שמן הסתם לא נגבה בגינו מאומה. ברי שהתובעים אינם זכאים לגבות פעמיים. לכאורה, ככל שיזכו בתובענתם כנגד הנתבעת אין תקומה לתובענתם החילופית כנגד חסן. ואולם, משעה שהנתבעת אינה טוענת בכיוון זה, וחסן מתרשל ולא מתגונן, לא אעשה המלאכה עבורם.

תביעת זאהי והשתקי פלוגתא

12.        זאהי היה מפעיל מחפרון בפרוייקט האמור של הנחת קווי ביוב בעראבה. אף הוא הגיש חשבוניות וקיבל תשלומים בגינן. אף הוא המשיך והגיש חשבוניות בגין אותם חודשים, ינואר עד מרץ 99', שלא כובדו על ידי הנתבעת. מכאן תביעתו.

            עיון בהגנתה של הנתבעת מעלה זהות מוחלטת להגנתה שבפניי. אף בתביעת זאהי טענה הנתבעת כי היא מעולם לא התקשרה עם זאהי, וההתקשרות של זאהי הייתה עם חסן. אף שם היא טענה כי היה נוהל התחשבנות מוסכם בינה לבין חסן, בגדרו היא שילמה לזאהי תשלומים, תוך שהיא מקזזת את התשלומים האמורים מן המגיע לחסן.  אף שם היא טענה כי החל משנת  99', משעה שלא עמדה יתרת זכות שלה לחסן, היא סירבה להמשיך ולפרוע חשבוניות זאהי, בעיקר לנוכח הגנתה הבסיסית להעדר יריבות כלשהי, מעיקרא, בינה לבין זאהי.

13.        השופטת ג'דעון, בגדר פסק דינה, נענתה לתובענת זאהי, תוך שהיא דוחה את הגנתה של הנתבעת. בפני השופטת ג'דעון התייצב לעדות חביב, זה שלא היתרתי עדותו בפניי, כמבואר מעלה. נטענו טענות כנגד אמינותו של חביב, אשר לנוכח סיום עבודתו אצל הנתבעת נוקם ונוטר לה בעדויות-שקר על מנת להרע לה. השופטת ג'דעון ראתה לרחוש אמון לעדותו של חביב. גרסתו של חביב הייתה כי אכן חסן שימש כקבלן משנה של הנתבעת, ואולם באוקטובר 98' הוא "נעלם מהשטח". משום כך הנתבעת "נתקעה" ונאלצה להיות קבלנית מבצעת עם פועלים משלה. חביב סתר מכל וכל את "הגנת הקיזוז", ככל שעסקינן בזאהי. השופטת ג'דעון שקלה את טענות הנתבעת בגין העדר אמינותו של חביב ודחתה אותן. היא ציינה כי "עדותו של מר חביב הייתה מהימנה בעיניי, וניסיונו של ב"כ הנתבעת להטיל בה דופי, מחמת הליך שהתנהל בבית הדין לעבודה בקשר לתביעת פיצויים שהוגשה על ידי מר חביב נגד הנתבעת, לא שינה מהתרשמותי הנ"ל" (סעיף 6).

ועוד שקלה השופטת ג'דעון את הנתון על פיו "הנתבעת לא הצליחה להפריך את גרסתו של התובע, ובין היתר, את עדותו הנ"ל של מר חביב. היא לא הציגה כל ראיה מטעמה, התומכת בטענתה בדבר עבודתו של אבו חסן באתר, בתקופה הרלוונטית, ולא הציגה העתקים מהרישומים שלה על מהלך העבודה - שחזקה על חברה כמות הנתבעת לנהל, במיוחד בפרוייקטים גדולים כמו הפרוייקט נשוא התביעה - לרבות הסכמי עבודה, שהיו עם אבו חסן, על פי הנטען" (סעיף 7).