פסק-דין בתיק א 22479/04

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התובע, יליד 1943, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11.8.02 (להלן: "התאונה").

2.         ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, על פיה נזקי התובע, לרבות תביעות מיטיבים, מסתכמים, בסך של 35,500 ש"ח.

            לאור המחלוקת בשאלה האם התאונה היתה בגדר "תאונת עבודה", הוסכם כי יש לדון ולהכריע, בשאלה זו בלבד, הכל כמפורט בהודעת הצדדים מיום 28.9.05, אשר ניתן לה תוקף של החלטה.

3.         התובע עובד כקבלן שיפוצים עצמאי.

            התובע העיד כי ביום התאונה,לא עבד אלא שהה בביתו ולקראת השעה 16:00, החליט לצאת לאכול בחוץ שכן אשתו, לא היתה בבית. התובע הוסיף והעיד כי נסע תחילה לחנות חומרי בניין, הנמצאת ברח' ההסתדרות בחולון, כדי לבדוק מחירים, לצורך הצעת מחיר שהיה אמור לתת למחרת היום ולאחר מכן, נסע למסעדה באזור.

התאונה ארעה לאחר שהתובע הגיע למסעדה ובמהלך יציאתו מהרכב.

גם אם בהודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעות, נ/1, נאמר כי חנות חומרי הבניין, נמצאת באזור ולא בחולון, כפי שציין בעדותו, הרי עדיין, עדותו של התובע כי המסעדה אינה נמצאת בדרך מהחנות לביתו, אלא בכיוון השני, לא נסתרה.

4.         בענייננו, הנטל להוכיח את הטענה כי מדובר בתאונת עבודה, מוטל על הטוען, דהיינו על הנתבעות.

5.         בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), מוגדרת "תאונת עבודה", ביחס לעובד עצמאי, כתאונה שארעה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

            מכח סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה למקום העבודה או ממקום העבודה לביתו של המבוטח, תראה כתאונת עבודה.                           כן נקבעה בסעיף 80 (4) לחוק, חזקת תאונת עבודה, לגבי תאונה ש "אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו"

סעיף 81 לחוק, ממשיך וקובע כי תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה, בנסיבות האמורות בסעיף 80 (1) (4) (5) או (7) - אין רואים אותה כתאונת עבודה, אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה בעיסוקו או במשלח ידו של המבוטח, כעובד עצמאי.

6.         לאחר שעיינתי באסמכתאות שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים ובטענותיהם, איני סבורה כי הנתבעות עמדו בנטל להוכיח טענתן כי מדובר בתאונת עבודה.

7.         להבדיל מהנסיבות שנדונו בפסק דינו של כב' השופט טוינה, בב"ל (באר שבע) 2612/00 ונונו נ' המוסד לביטוח לאומי, שם דובר בעובד עצמאי שהיה בדרכו לחנות לצורך רכישת ציוד לעסקו ובדרכו לחנות, עצר להפסקת אוכל במאפייה, הרי בענייננו, התובע העיד כי נסע למסעדה לאחר שסיים את ביקורו בחנות לחומרי בניין וכי המסעדה, אינה נמצאת בדרך מהחנות לביתו, אלא בכיוון ההפוך, וכאמור - עדותו של התובע בעניין זה, לא נסתרה.

8.         משעדותו של התובע כי המסעדה אליה נסע, אינה נמצאת בדרך מהחנות לביתו אלא בכיוון הנגדי, אין מדובר בתאונה שארעה בדרכו של התובע מהעבודה - הביקור בחנות - לביתו וסבורני כי יש לראות בנסיעה למסעדה, משום סטייה של ממש מהדרך וכי סטייה זו, אינה כרוכה בעיסוקו של התובע במשלח ידו, כעובד עצמאי, כאמור סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי.

            כן איני סבורה שניתן לראות בתאונה, כתאונה שארעה בדרך להפסקת אוכל, כמשמעות הדברים בסעיף 80 (4) לחוק הביטוח הלאומי, שכן התובע העיד כי מעבר לביקור בחנות לחומרי בניין, לא עבד באותו יום, לפיכך נסיעתו למסעדה, אינה בגדר "הפסקת אוכל" במהלך יום העבודה.

9.         לפיכך, ראיתי לקבוע כי אין מדובר בתאונת עבודה.

10.        למעלה מן הצורך יצויין כי דין טענת הנתבעות, בדבר ניכוי סכומים שהתובע זכאי היה לקבל מהמל"ל, להדחות גם מחמת שסכומי הניכוי הנטענים, לא הוכחו ואין די, לעניין זה, בטענה שאינה נתמכת בחוו"ד אקטוארית או באישור המל"ל.

11.        אשר על כן, משהטענה בדבר היות התאונה, תאונת עבודה, לא הוכחה, ומכח ההסכמה הדיונית, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 35,500 ש"ח, בצרוף שכ"ט עו"ד, בשיעור 11% ומע"מ כחוק.