פסק-דין בתיק א 22459/06

^{בפני תביעת תחלוף על סך כ-25,500 ש"ח שיסודה בתאונת דרכים מיום 24/9/04.}

^{התאונה אירעה בצמת בכניסה לכפר טמרה ובמהלכה נגרם נזק ניכר לדופן שמאל של רכב המבוטח על ידי התובעת כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים אשר ניזור באופן ניכר בחזיתו. בגין נזקי תאונה זו הגיש בעל רכב הנתבעים תביעה על סך כ-44,500 ש"ח בבית משפט השלום בעכו.}

^{התובעת טוענת כי רכב התובעת הגיע לצמת הכניסה לכפר כשהוא נוסע מכיוון הכפר החוצה בכוונה לפנות בצמת שמאלה. לאחר תחילת ביצוע הפניה הגיע משמאלו רכב הנתבעים כשהוא נוסע במהירות גבוהה ופגע באמצעות חזית הרכב בדופן שמאל של רכב התובעת. התובעת טוענת כי על נהג רכב הנתבעים היה ליתן זכות קדימה לרכב התובעת שבא מימינו, בצמת שאין בו תמרורים או רמזורים.}

^{הנתבעים טוענים כי התאונה אירעה בנסיבות שונות בתכלית. שני כלי הרכב נסעו בכביש הראשי של טמרה, כביש שבו שני נתיבי נסיעה, כשמשמאל להם אי תנועה בנוי, המפריד כיוון נסיעה זה מהנוסעים בכיוון הנגדי. רכב התובעת נסע בנתיב הימני מעט לפני רכב הנתבעים אשר נסע בנתיב השמאלי. בשלב מסוים ביצע רכב התובעת פנייה פתאומית שמאלה, בכוונה לבצע פניית פרסה, תוך שהוא חוסם את נתיב הנסיעה של רכב הנתבעים. נהג רכב הנתבעים ניסה לבלום אך ללא הועיל - חזית רכב הנתבעים פגעה בדופן שמאל של רכב התובעת.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.}

^{העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, וכל אחד מהם חזר על הגרסה שנמסרה משמו.}

^{כמו כן, העידו בפני בוחני תנועה אשר מסרו חוות דעת מטעם הצדדים.}

^{על פי חוות הדעת של בוחן התנועה מטעם התובעת, בהתחשב במיקום כלי הרכב בסיום התאונה, בתנאי המקום ובתמונות הנזק - גרסת הנתבעים אינה אפשרית.}

^{על פי חוות הדעת של בוחן התנועה מטעם הנתבעים קיימת היתכנות לשתי הגרסאות.}

^{נהג התובעת העיד כי האט עד לעצירה לאחר שנכנס לצמת על מנת לאפשר לרכב נוסף שהגיע מימין לחלוף בצמת ולהמשיך ישר, ורק אז הגיע רכב הנתבעים ופגע בו. גרסה זו נמסרה גם בהודעה לביטוח אך אין לה זכר בהודעה שנמסרה למשטרה לאחר התאונה. באותה הודעה לא נזכר דבר קיומו של רכב שלישי אשר הגיע מימין לרכב התובעת וגרם לעצירתו בתוך הצמת.}

^{לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה כי רכב התובעת הגיע בנסיעה רצופה מתוך הכפר ונכנס לצמת מבלי לוודא כי הצמת פנוי ואין רכב המגיע משמאל. רכב הנתבעים הגיע ב"כביש הראשי" ואף הוא נכנס לצמת בנסיעה רצופה, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימין. כלי הרכב התנגשו בצמת בסמוך למפתח שבאי התנועה ונזרקו אל הנתיב הנגדי. שני כלי הרכב נסעו במהירות גבוהה מן המותר בהתחשב בתנאי הדרך. שני הנהגים נכנסו לצמת מבלי לנקוט באמצעי זהירות נדרשים.}

^{אין בידי לקבל את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים. אני סבור כי חוות דעתו מאולצת ונועדה להכשיר גרסה שאין בה ממש. לא שוכנעתי כי גרסת הנתבעים בדבר נסיעה במהירות של כ45 קמ"ש וביצוע פניית פרסה של רכב התובעת אשר נסע מעט לפני רכב הנתבעים בנתיב הימני, יכולה היתה לגרום לנזק הכבד לשני כלי הרכב ולסטיית עד אל מעבר לנתיב הנגדי.}

^{לעומת זאת, חוות הדעת של בוחן התנועה מטעם התובעת מנומקת ומתאימה למצב כלי הרכב למיקומם בצמת בסיום התאונה.}

^{לטעמי, בנסיבות העניין אשר תיארתי לעיל מוטלת האחריות לתאונה על שני הנהגים בחלקים שוים. אמנם, דיני התעבורה מחייבים מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין וההבחנה בין "כביש ראשי" לכביש שאינו ראשי אינה מוכרת בתקנות התעבורה. ברם, ענייננו אינו בדיני התעבורה כי אם בדיני הנזיקין. תקנות התעבורה משמשות כלי לבחינת סבירות התנהגותו של הנוהג ברכב, אך אין הן כלי יחיד.}

^{שאלת הסבירות נבחנת גם בעזרת אמות המידה המקובלות של התנהגות ונהיגה שראוי לדרוש מהנהג הסביר בנסיבות העניין העומד לדיון.}

^{במקרה זה יצא רכב התובעת מכביש פנימי של הכפר אל כביש הכניסה הראשי שבו ארבעה נתיבים אשר כל זוג מהם מיועד לנסיעה בכיוון אחד והם מופרדים על ידי אי תנועה בנוי.}

^{כל נהג סביר ידע כי עליו לנקוט משנה זהירות בבואו להשתלב בתנועה בכביש שכזה ובודאי אם רצונו לפנות בו שמאלה תוך חציית שני נתיבים הבאים משמאל.}

^{כניסת רכב התובעים אל הצמת ללא נקיטת אמצעי זהירות ומבלי שנהגו הבחין ברכב הנתבעים הבא משמאל, אינה עומדת בכל קנה מידה של נהיגה סבירה ועל כן מוטלת על הנהג ברכב התובעת אחריות לתאונה.}