פסק-דין בתיק א 22434/05

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 128,000 ש"ח בגין מוצרי היגיינה שונים שסופקו לטענת התובעת, לחברה הנתבעת. הסחורה סופקה על ידי חברה בשם טבת יבוא מוצרי היגיינה בע"מ ( להלן: "טבת"), שנקלעה להליכי הקפאת הליכים ביום 30.7.2002. התובעת היא חברה שרכשה את פעילותה של טבת ביום 15.12.2002 (ע' 5 לפרוטוקול).

2.         לאחר רכישתה של הפעילות, שינתה התובעת את שמה הקודם לשמה הנוכחי- טבת מוצרי הגיינה בע"מ. במסגרת רכישת פעילותה של טבת, הומחו לתובעת כל זכויותיה של טבת כלפי חייבים שונים, ובהם הנתבעת.

3.         בבסיס התביעה עומדת טענתה של התובעת כי טבת סיפקה לנתבעת מוצרים שונים, בסכום כולל של 111,182.42 ש"ח, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה, עומד על סך של 128,000 ש"ח ( להלן: "החוב"). משלא שולם החוב, הגישה התובעת, שבאה בנעליה של טבת, את התביעה שבפניי.

4.         הנתבעת טוענת כי החוב האמיתי עומד על סכום של 34,661.54 ש"ח בלבד, וכי הסחורה אשר בגינה נטען לחוב גבוה יותר לא סופקה כלל לנתבעת או לנציגיה המוסמכים, ועל כן הנתבעת אינה חייבת לשלם את תמורתה.

5.         לנוכח הודאה חלקית זו בחוב, ניתן ביום 5.2.2006 פסק דין חלקי המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

6.         בפתח סיכומיה מבקשת התובעת כי בית המשפט יפסוק לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין פסק הדין החלקי, משום שהודאתה של הנתבעת בחוב נעשתה רק לאחר הגשת התביעה ולאחר הגשת תצהירי העדות הראשית.  בקשה זו בדין יסודה.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין מקום לפסוק ריבית והצמדה על חוב זה אלא שטענה זו אינה ממין הענין, שכן התובעת אינה מבקשת פסיקת ריבית והצמדה אלא פסיקת הוצאות משפט, והיא זכאית לכך. פסק הדין החלקי שניתן על חוב הקרן לא נועד לשלול את זכותה של התובעת להוצאות משפט בגין פסק הדין החלקי. מדובר בחוב שצריך היה לשלמו לפני הגשת התביעה, ועל כן זכאית התובעת לתשלום הוצאות משפט בגינו. על כן על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק בגין החוב שלא היה שנוי במחלוקת.

7.         מטעם התובעת העיד אריק גלטנר ( להלן: "גלטנר"), איש הנהלת החשבונות של טבת ושל התובעת, אשר מאז חודש מאי 2002 מטפל בענייני הנהלת החשבונות הקשורים לחוב של הנתבעת (ע' 2 לפרוטוקול). ההיכרות שלו עם העובדות מבוססת הלכה למעשה אך ורק על מסמכי הנהלת החשבונות. 

8.         גלטנר אישר בעדותו כי לא היה בקשר עם הנתבעת בקשר להזמנת סחורה וגם לא טיפל באספקת הסחורה. מי שסיפק את הסחורה לנתבעת היו נהגים של טבת (ע' 3 לפרוטוקול). ההזמנות בוצעו באמצעות סוכן מכירות של טבת, אדם בשם שוקי, אשר היה " חוליה מקשרת בין התובעת לבין הנתבעת ... הוא זה שתירגם את ההזמנה לשפה של הנתבעת ודרך ההזמנה יצאה סחורה." (ע' 4 לפרוטוקול).

            גלטנר אישר עוד כי שוקי היה זה שבדק את ההזמנות אל מול החשבוניות שהופקו עם ביצוע האספקה (ע' 4 לפרוטוקול). עוד אישר גלטנר כי שוקי עזב את טבת בחודש יולי 2002 וכי לא נעשה כל נסיון לאתר אותו לצורך מתן עדות במשפט כי " לא היה צורך, יש לנו מסמכים." (ע' 4 לפרוטוקול).

            גלטנר העיד כי החוב נשוא התביעה חושב על יסוד תעודות משלוח שנחתמו על ידי מקבל הסחורה, ומכאן הסיקה התובעת שהסחורה שהזמינה הנתבעת אכן סופקה ליעדה (ע' 4 לפרוטוקול). לדבריו " אני יוצא מנקודת הנחה שמה שרשום בתעודת משלוח ויש חתימה עליה, הסחורה התקבלה" (ע' 6 לפרוטוקול).

            באשר לטענת הנתבעת כי הסחורה סופקה לגורמים שאינם מוכרים לה, השיב גלטנר: " אנחנו בדקנו שיש כמה תעודות משלוח שאתם טוענים שאתם לא מכירים בהן, יש הוכחה ששילמתם חשבוניות על אותם מוסדות שאתם טוענים שלא היה לכם קשר אליהם ... כשאני רואה בתעודת משלוח חתימה ואני רואה שהנתבעת שילמה עליה ויש לי הוכחה שבכרטיס הנה"ח מופיע השיק שנתקבל, ואני רואה שבתעודת משלוח הסחורה התקבלה" (ע' 6 לפרוטוקול).

9.         מטעם הנתבעת העיד מנהלה, אלברט שושנה ( להלן: "אלברט"). לדבריו, הקשר של הנתבעת עם טבת היה אך ורק באמצעות אותו סוכן בשם שוקי. ההזמנות בוצעו באמצעות שוקי. בתצהירו טען אלברט כי הסחורה היתה צריכה להמסר אך ורק למקומות מורשים של הנתבעת והם: משרדי הנתבעת באבן יהודה, מחסן ביהוד ומשרד הרווחה בחולון. במשרדי הנתבעת אלברט הוא שהיה מורשה לחתום על קבלת הסחורה, או עובדת בשם פניה. ביהוד ובחולון היתה מורשית לחתום אישה בשם לודמילה. בפתח תקווה, באזור מטה יהודה ובלוד היה מורשה בשם אבן חיים יוסף. באשר לתעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של גלטנר, טוען אלברט כי הנתבעת מעולם לא ביקשה כי המוצרים יסופקו ישירות לאתרים בהם ביצעה עבודות ניקיון, אלא במקרים חריגים, וזאת כדי לפקח על הסחורה הנמסרת אל מול זו שהוזמנה, וכדי למנוע מצב שבו טבת תספק סחורה לקבלן אחר, והנתבעת היא שתידרש לשלם בגינה. בנוסף, ההתחשבנות השוטפת נוהלה מול שוקי, ולא אחת התברר כי הופקו חשבוניות בגין סחורה שלא סופקה או לא אושרה, ואז שוקי היה מוציא זיכויים בגין אותה סחורה.

10.        בחקירתו הנגדית אישר אלברט כי הנתבעת סיפקה שירותי ניקיון במוסדות שונים בארץ. התברר עוד כי בניגוד לאמור בתצהירו של אלברט, הנתבעת נהגה להזמין מטבת חומרי ניקיון על מנת שיסופקו במישרין למוסדות בהם עבדה הנתבעת, כשבכל מוסד יש אחראי שמאשר את קבלת הסחורה (ע' 11 לפרוטוקול). כל זאת, בנוסף לסחורה שסופקה למחסני הנתבעת.

            עוד אישר אלברט כי כאשר נרשם על גבי תעודת משלוח מסויימת "בתיאום עם ג'ו", הוא הכיר בחוב, שכן ג'ו אישר שאכן הסחורה סופקה (ע' 12 לפרוטוקול). על כן, גם כאשר חתמו על תעודות המשלוח אנשים שאינם מוכרים לאלברט, כגון, עוזרי דוד או אתי יפרח, הוא היה מאשר את התשלום אם נרשם כי האספקה תואמה עם ג'ו. כך למשל העיד אלברט: " כל מה שסוכם עם שוקי יחד עם ג'ו, אפילו שלוסיאן חתום. אם אני בודק ורואה שהתקבלה הסחורה למרות שחתם מי שאני לא מכיר, אני מאשר" (ע' 13 לפרוטוקול).

אלברט הסביר בקשר לחשבונית עבור סחורה שסופקה לבית הספר בעין ראפה, תעודת משלוח נספח ס"ט לתצהיר גלטנר, ששולמה על ידי הנתבעת רק משום שנרשם כי האספקה היא בתיאום עם ג'ו  כי " יכול להיות שביה"ס הזמין חומרים בשבילו ולא דרכי ואתם רשמתם את השם שלנו. כל זמן שלא מופיע בתיאום עם ג'ו, זו הבדיקה היחידה שלי." (ע' 13 לפרוטוקול).

            אלברט העיד כי חשבונית אחרת, נספח ס"ט 2, חתומה על ידי אדם בשם לוסאן ושולמה למרות שהחותם אינו מוכר לנתבעת ולמרות שלא נרשם כי הדבר תואם עם ג'ו, משום שבמקרה הזה נערכה בדיקה עם שוקי וג'ו, וסוכם שהסחורה אכן סופקה (ע' 13 לפרוטוקול).

11.        מן המקובץ עולה כי יש לקיים בדיקה פרטנית לגבי כל תעודת משלוח וכל חשבונית, כדי לבדוק מי חתום על גביה לאישור קבלת הסחורה והאם חתימתו של אותו אדם כובדה במקרים אחרים על ידי הנתבעת.

12.        אין חולק כי לאחר הגשת התביעה הכירה הנתבעת בחובתה לשלם חשבוניות בסכום כולל של 34,661 ש"ח, ולגביהן ניתן פסק דין חלקי. מדובר בחשבוניות שצורפו לתצהירו של גלטנר וסומנו כנספחים ח', י"ג, כ"א, כ"ג, כ"ז, ל"ה, ל"ז, מ"א, מ"ג, מ"ו, נ"א, נ"ו, נ"ח ונ"ט. לגבי חשבוניות אלה מתייתר הדיון.