פסק-דין בתיק א 22416/03

בפנינו  תביעה מסוג התביעות, שנדונו רבות כמותן בבתי המשפט בשנים האחרונות. עניינן במאבק כוחות בלתי שקול בין לקוח לבין בנק, כאשר לא אחת נשמעת הטענה, כי פקידי הבנק עשו בחשבונו של הלקוח ככל העולה על רוחם. אלא שלא זה המקרה שבפנינו, שכן התהפכו היוצרות  והתובע הוא "כטובל ושרץ בידו".

מדובר בתביעה לתשלום פיצויים, בסך 126,542 ש"ח, שהוגשה על ידי התובע, לאחר שהתקיימו כבר הליכים קודמים בינו לבין הבנק הנתבע. התובע מלין כנגד התנהגותו של הבנק כלפיו. הבנק מצידו נזעק בשל עצם הגשת התביעה וטוען, כי כל כולה תולדה של חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. לדברי הבנק, הלקוח ביקש לנצל את גל חוסר הפופולאריות של בנקים  בעיני הציבור, עד כדי כך שההין לפזר מסך עשן של מספרים וריביות, כדי לזכות בכספים שאינם מגיעים לו.  

הסיפור העובדתי המוסכם

התובע הגיש תביעה קודמת נגד הבנק, בתאריך 6.12.95 (ת.א. 78951/95). בתביעתו טען, כי שוכנע על ידי הבנק לרכוש קרנות נאמנות של הבנק, באמצעות הלוואה שניתנה לו ע"י הבנק עצמו (להלן: "ההלוואה"), ולכן הוא זכאי לתשלום בסך 165,000 ש"ח (להלן: "התביעה הראשונה"). 

הבנק מצידו הגיש תביעה נגד התובע בתאריך 8.5.96 (ת.א. 37827/96), לתשלום סך של 106,147 ש"ח, בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונו.

שתי התביעות נדונו במאוחד, ובפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת גרוסמן נדחתה תביעת הבנק והתקבלה תביעתו של התובע. בהתאם לפסק הדין שילם הבנק לתובע סך של 195,151 ש"ח. בעקבות ערעור שהגיש הבנק על פסק הדין, שילם הבנק בפשרה לתובע  סכום נוסף של 18,000 ש"ח.

התביעה הנוכחית

בתביעה הנוכחית טוען התובע, כי לו היה הבנק "מקפיא" את המצב שהיה בחשבונו ערב הגשת התביעה הראשונה, עד לבירור והכרעה בתביעה, הרי שפסק הדין באותה תביעה היה ממצה את כל נזקיו, כפי שנכללו בתביעה הראשונה.

אך הבנק המשיך ופעל בצורה פסולה גם לאחר הגשת התביעה הראשונה, ופעל לפרעון ההלוואה, ע"י מכירת תיק ניירות הערך שלו והעברת התמורה לסילוק היתרה בחשבונו. התובע טוען, כי בעשותו כן, גרם לו הנתבע נזק נוסף, שעליו הוא מבקש פיצוי בסך 140,000 ש"ח בתביעתו הנוכחית.

ביתר פירוט טוען התובע, כי כחודשיים לאחר הגשת התביעה הראשונה, פנה אליו הבנק והודיע לו, כי אם לא יפרע את יתרת החובה שנוצרה בחשבון, הוא ימכור את ניירות הערך הרשומים בחשבון, לצורך סילוק יתרת החובה. התובע השיב כי הבנק אינו לדרוש ממנו סכום כלשהו והודיע, כי מבחינתו כל פעולה של מכירת ניירות הערך תהא שלא כדין (נספח ד' לתצהירו).

הבנק החליט למכור את ניירות הערך, ובתאריך 19.3.96 מכר את קרנות הנאמנות דקלה, שנרכשו מלכתחילה בהלוואה שהועמדה לתובע ע"י הבנק. לאחר מכירת הקרנות, נותרה בחשבון יתרת חובה בסך 155,842 ש"ח, שסולקה באמצעות מכירת ניירות ערך שנרכשו בכספו של התובע.

נזקיו של התובע חושבו בתביעתו על ידי ביטול חשבונאי, שנעשה באמצעות חברת שגיא בע"מ מטעם התובע, של פעולות של מתן הלוואה בסך 251,000 ש"ח, שניתנה לתובע על ידי הבנק, תשלומי הריבית והעמלות הנלווים אליה ורכישת קרנות נאמנות באמצעותה (חווה"ד צורפה כנספח ה' לתצהיר התובע).

טענתו של התובע, בקליפת אגוז היא, כי מכירת ניירות הערך, אשר נרכשו בכספו (להבדיל מקרנות הנאמנות שנרכשו בהלוואה שניתנה ע"י הבנק), גרמה לו נזק נוסף על זה שנתבע בתביעה הראשונה, אשר הוא זכאי לפיצוי בגינו. לדבריו, אין בעובדה שנפסק לו פיצוי בתביעה הראשונה או בעובדה שניתן פסק דין בפשרה בהליך הערעור, כדי למנוע ממנו את הזכות לקבלת פיצוי נוסף, כנדרש בתביעה הנוכחית.

טענות הבנק

הבנק טוען, כי דין תביעתו של התובע להידחות מחמת השתק ומניעות. לדבריו, התביעה מושתתת על עובדות, שהיו ידועות לתובע סמוך להגשת התביעה הראשונה, אך התובע בחר שלא לעתור לתיקון כתב התביעה או לבקש פיצול סעדים.

לגופו של ענין טוען הבנק, כי נזקיו של התובע נבלעו בסכומים ששולמו לו במסגרת התביעה הראשונה, ואין הוא זכאי לפיצוי נוסף.

השתק ומניעות

אין חולק, כי מכירת ניירות הערך בוצעה לאחר שהבנק התרה בפני התובע, כי אם לא יפרע את

יתרת החובה שנוצרה בחשבון, הוא ימכור את מלוא ניירות הערך הרשומים בחשבון, לצורך סילוק יתרת החובה. אין חולק גם, שהתובע התנגד למכירה, אך לא פעל להסדרת חובו בדרך אחרת.  מדובר אמנם בעובדות שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה, אך לא היתה כל מניעה שהתובע יבקש לתקן את תביעתו, על מנת שהמחלוקת בנוגע למכירת ניירות הערך תוכרע במסגרתה.