פסק-דין בתיק א 224154/02

1.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.1.00, עת ביקשה התובעת לרדת במדרגות האוטובוס בה נסעה, כשלפתע מעדה  כפי המתואר בכתב התביעה בסעיף 3.

2.       נתבע 1 הוא נהג האוטובוס, נתבעות 2-3 ביטחו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, את האוטובוס בו נפגעה התובעת.

3.       ביום 1.3.04 הודו הנתבעות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבותן על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975, כך שהמחלוקת שנותרה הנה בעניין שיעור הנזק, ובכך יעסוק פסק דין זה.

הנכות הרפואית והתפקודית :

4.       בית המשפט מינה את ד"ר ערן לין, מומחה בתחום הכירורגיה והאורטופדיה של כף היד, אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו בפרק: " דיון ומסקנות"-

"מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10%, הקשורה ישירות עם החבלה מושאת התביעה הנוכחית מתאריך 10.1.2000, בתחולה משישה חודשים לאחר הפגיעה".

5.       המומחה קבע גם נכויות זמניות כדלקמן: 100% לתקופה של שישה שבועות, 50% לתקופה של שישה שבועות, 20% לתקופה של שלושה חודשים. כאמור הנכות הצמיתה הנה בשיעור של 10% לפי סעיף 41 (10) ה' ולחילופין לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל, בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין.

6.       על חוות דעתו נחקר המומחה בפניי. המומחה חזר וציין בעדותו כי אין המדובר בנכות תפקודית לשיטתו (עמ' 7 ש' 16-18) ולשם קביעת נכות תפקודית כזו על סמך החבלה הנ"ל היה צורך בחוות דעת רופא תעסוקתי.

7.       המומחה מוסיף ומציין לעניין מקצועה של התובעת כי-

"להערכתי ההגבלה בשורש כף היד לא מפריעה לעבודה כמאפרת" (עמ' 8 ש' 19).

8.       מדברים אלו עולה בברור כי המומחה אינו סבור כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת טומנת בחובה נכות תפקודית. לאור העובדה כי לא התבקש מטעם התובעת מינוי רופא תעסוקתי לשם בחינת הטענה, לא נותרה בידי אלא לקבוע כי אין המדובר בנכות תפקודית.

רכיבי הנזק :

9.       התובעת טוענת לרכיבי הנזק הבאים: אובדן הכנסה לעבר ולעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד ובסך הכול 290,000 ש"ח.

10.   מנגד טוענת הנתבעת כי, הפיצוי הראוי במקרה זה הנו בסך 18,327 ש"ח, שכן עובר לתאונה כלל לא עבדה התובעת, וכי השתלבה במסגרת תעסוקתית כמוכרת בחנות בגדים, כשלוש שנים לאחר התאונה, עבודה ממנה לא החסירה אפילו יום אחד.

11.   התובעת צרפה לתחשיבה תלושי שכר כפי המפורט, ואף פרטה את רמת הכנסתה בסיכומיה (עמ' 4 לסיכומים). תלושי השכר כאמור מתייחסים לתקופה שבין חודש מאי לשנת 2001 עד לחודש אוקטובר לשנת 2002, וכן לחודש ספטמבר לשנת 2003 ועד לחודש דצמבר לשנת 2003. כמו כן צרפה התובעת תלושי שכר גם לחודש ינואר לשנת 2004 ועד לחודש אוגוסט  לשנת 2004 ואף פרטה את הכנסתה בשנים 2005 - 2006.

12.   מכל האמור עולה כי אובדן הכנסתה של התובעת לא הוכח ולמעשה התובעת עצמה מודה כי רק לאחר התאונה השתלבה במסגרת תעסוקתית-

"עד התאונה הזאת לא עבדתי מחוץ לבית" (עמ' 10 ש' 2).

13.   למעשה התובעת מציינת כי מאז עלייתה לארץ בשנת 1978 תפקדה כעקרת בית וטיפלה בילדיה (עמ' 9 ש' 13-23) ולמעשה מעולם לא השתכרה כמאפרת (עמ' 11 ש' 11). כמו כן, מציינת התובעת בעדותה כי מיום השתלבותה במסגרת התעסוקתית, כשלוש שנים לאחר התאונה, מעולם לא החסירה ימי עבודה (עמ' 11 ש' 18-24).

14.   אובדן הכנסה לעבר: הנו ראש נזק מיוחד המצריך הוכחה בפועל. לא כך במקרה דנן, בו הוכח כי התובעת לא הועסקה ולא הפסידה שכר, הגם שנקבעו נכויות זמניות על ידי מומחה בית המשפט. לא הוכח בפני על ידי עדים נוספים, למעט עדותה של התובעת, כי אכן הייתה אמורה להשתלב במסגרת תעסוקתית, דבר שנמנע ממנה עקב התאונה.  לפיכך איני פוסק כל סכום בעבור ראש נזק זה.