פסק-דין בתיק א 223924/02

1.         י.ד. רכב ותחבורה בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כספית נגד מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר 1993 בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום חוב כספי בסך 62,304 ש"ח, שלטענת התובעת חבה לה הנתבעת.

            אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת שכרה מהתובעת רכבים לאחר שבין הצדדים נחתמו חוזי השכרה דוגמת נספח א' לכתב התביעה;

            אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי עובר ל-25.8.02 הייתה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 61,369 ש"ח.

            לטענת הנתבעת, פרעה את מלוא חובה לתובעת באמצעות המחאה שזמן פירעונה 20.8.02, משוכה לפקודת התובעת על בנק לאומי לישראל בע"מ( נ/2 ו' (1) ו-(2)). לטענתה, שלחה את ההמחאה לתובעת בדואר רשום, ועם פירעון ההמחאה ב-25.8.02 סולק מלוא חובה לתובעת.

            לתמיכת גרסתה של הנתבעת בדבר משיכת ההמחאה ופירעונה, צורפו, בין היתר, כמוצגים ההמחאה נ/2 ו' (1) ו-(2)  ונ/1 - דף החשבון של הנתבעת בבנק לאומי לישראל בע"מ בגין התקופה הרלבנטית. לתמיכת גרסתה בדבר משלוח ההמחאה בדואר רשום צורף נ/6 - אישור של רשות הדואר.

            התובעת טוענת, כי ההמחאה נ/2 ו' (1) ו-(2) מעולם לא הגיעה אליה ומעולם לא הופקדה על ידה, וממילא לא נפרעה על ידי התובעת ו/או על ידי מי מטעמה. לטענת התובעת, ההמחאה הופקדה בבנק הפועלים סניף 791 לחשבונו של אדם בשם ליובצ'בסקי, אדם שמעולם לא שימש בתפקיד כלשהו אצל התובעת ושאינו מוכר לתובעת. כנראה מדובר בנוכל, שנטל את דבר הדואר עם ההמחאה בטרם יצאו מידי הנתבעת, או בטרם הגיעו לרשות התובעת.

            לטענת התובעת ההמחאה לא הגיעה לרשותה בשל מחדל של הנתבעת, שלא נקטה באמצעי הזהירות המקובלים במשלוח המחאות באמצעות הדואר. אילו דאגה הנתבעת להגבלת הסחרות של ההמחאה היה האירוע נמנע.

            לאחר שמיעת מכלול הראיות והתרשמות מהן, ולאחר קריאת סיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן יפורטו נימוקי.

2.         כאמור, אין מחלוקת, כי עובר ל- 25.8.02 היה החוב של הנתבעת בשיעור סכום ההמחאה נ/2 ו' (1) ו-(2). על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח, שההמחאה ששלחה לתובעת הגיעה לרשות התובעת, או לידי מי מטעמה ונפרעה. הנתבעת לא הרימה נטל זה.

            האמנתי  לעדותה  של  גב'  רחל  קרסניק  פקידת  בנק  הפועלים,  שהעידה,  כי  ההמחאה

 נ/2 ו' (1) ו-(2), שהופקדה לחשבון מס' 131491 בבנק הפועלים סניף 791 על ידי אדם שהזדהה בשם ליובצ'נסקי, נפרעה, וכי הכספים נזקפו לזכות החשבון בו הופקדה ההמחאה; האמנתי גם לעדותם של גב' גליה שמעוני, מנהלת מחלקת הגביה בתובעת, ושל ליאור נוטי, מנהל הכספים בתובעת, שהעידו כי:

א.         מרבית ההמחאות המתקבלות אצל התובעת מופקדות ישירות לחשבון התובעת שמספרו 664724 ואשר מתנהל בסניף מס' 600 בבנק הפועלים; רק לעיתים רחוקות, מופקדות המחאות, שמתקבלות אצל התובעת, לחשבון מס' 196959 בבנק דיסקונט בסניף 010.

ב.         את ההמחאות שהתובעת מקבלת היא מפקידה לחשבונה. התובעת אינה מסבה לצד ג' את ההמחאות שהיא מקבלת.

ג.          ההמחאה נ/2 ו' (1) ו-(2)מעולם לא התקבלה אצל התובעת, ומעולם לא נפרעה על ידה או על ידי מי מטעמה.

ד.         התובעת מעולם לא ניהלה חשבון בסניף 791 בבנק הפועלים ואין לתובעת קשר כלשהו עם בעלי החשבון שבו הופקדה ההמחאה ונפרעה. בעלי החשבון (טטיאנה ליובצ'נסקי ובלסקי גיורא) אינם מוכרים לתובעת (לגבי נושא זה העיד מר נוטי בלבד).

3.         אמנם ההמחאה נ/2 ו' (1) ו- (2) נחזית לשאת על גבה חותמת של התובעת, אולם האמנתי לעדי התביעה, כי החותמת על גב ההמחאה אינה חותמת של התובעת. במיוחד אימצתי את עדותו של העד ליאור גולדשטיין, שהעיד כי הוא היה האחראי להפקת החותמות של התובעת וכי החותמת שהוטבעה על גב ההמחאה אינה נמנית על חותמות התובעת. התרשמתי, שהעד ליאור גולדשטיין הינו עד אמין. זאת ועוד, חיזוק לעדותו של ליאור גולדשטיין, מצאתי הן בעדות המומחית, דבורה הראל, שהינה מומחית לבדיקת מסמכים והן מתוך התרשמות אישית שלי מהשוואת החותמות, שהוצגו כחותמות התובעת, עם החותמת, שמצויה על גבי ההמחאה (דהיינו על נ/2 ו' (2)).

4.         על סמך מכלול העדויות הגעתי למסקנות הבאות:

א.         החותמת, שהוטבעה על גב ההמחאה נ/2 ו' (1) ו-(2) אינה חותמת של התובעת אלא זו חותמת מזוייפת.

ב.         ההמחאה הופקדה ונפרעה לחשבון צד ג' זר, שלא הוכח שיש לו קשר כלשהו לתובעת.