פסק-דין בתיק א 22340/00

1.         התובעים, בעל ואישה, הינם הבעלים והמחזיקים הבלעדיים  בחלקות 30 ו- 27 בגוש 12166 בתחומי הכפר ערערה. לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, בשלהי שנת 93 ביצעה הנתבעת (להלן, גם "המועצה"), ללא היתר בניה, פריצה והרחבה של דרך הנקראת דרך מס' 4 והגובלת במקרקעין האמורים. עבודות הרחבה אלו גרמו לנזקים למקרקעין הגובלים, בין השאר על ידי דרדור סלעים, אבנים ופסולת למקרקעין של התובעים ושינוי המצב הטופוגרפי שלפיו הדרך גבוהה יותר מהקרקע.

            תביעתם של התובעים נסמכה על חוות דעתו של מהנדס ושמאי המקרקעין, כנענה יוסף (להלן - "כנענה"). הוא שם את נזקי התובעים בסכום של 105,400 ש"ח, הוא סכום תביעתם.

2.         המועצה התגוננה בפני התביעה. היא טענה כי עבודות ההרחבה בוצעו בהיתר. נטען כי בעקבות משא ומתן בין הצדדים פיצתה המועצה את התובעים על כל הנזקים שנגרמו להם, לטענתם. נטען כי הנזקים הנדרשים מוגזמים ביותר. 

3.         בהמשך הדרך קצבתי מועד לנתבעת להגשת חוות דעת נגדית. ב"כ הצדדים הסכימו כי יש למנות, מכל מקום, מומחה מטעם בית המשפט. חוות דעת נגדית כאמור לא הונחה בפניי. בהמשך הדרך, ולאחר הליכים יגעים, התמנה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס ושמאי המקרקעין נחום פרמינגר (להלן - "פרמינגר"). בגדר חוות דעתו הוא שם את נזקי התובעים בסכום של 67,420 ש"ח.

4.         לאחר שמגעים שניהלו ב"כ הצדדים לגמר התיק בדרך מוסכמת לא עלו יפה, הוסכם כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סוכם כי בגדרם של סיכומי טענות אלו ניתן יהיה לצרף אף את טיוטות הסכמי הפשרה שהוחלפו בין ב"כ הצדדים.

5.         הן מטיעוני ב"כ הצדדים, הן מחוות דעתו של פרמינגר, אני למד כי קיימת חוות דעת נוגדת מטעם המועצה, והיא חוות דעתו של מר זוהר דרורי, אשר שם את נזקי התובעים בסכום של 22,000 ש"ח. כשלעצמי, חוות דעת זו לא מונחת לנגד עיניי, ולכאורה אין מקום להידרש לה לנוכח החלטתי מיום 20.11.03 בגדרה קצבתי פסק זמן של 30 יום להגשתה.

6.         ב"כ הנתבעת, בגדר סיכום טענותיו, מתרעם על כך שלסיכומי טענות ב"כ התובעים צורפה חליפת מכתבים, וליתר דיוק אסופה של מכתבי דרישה של התובעים למועצה שלא זכו לכל מענה, למצער לאורך רוב הדרך. אניח כי הטענה האמורה של ב"כ המועצה צודקת. ואולם גם אם עליי להידרש "לחומר שבתיק", עיינתי בתצהירה של התובעת מיום 24.12.00, בגדר תיק בש"א 22284/00, ממנו נלמד כי התובעת "הבטיחה לנו כל הזמן באמצעות ראש המועצה ומהנדסה וזאת לאורך כל הזמן ועד לשנה האחרונה לתקן את הנזקים, למנוע נזקים נוספים, לבנות קיר תומך וכן לפצותינו על נזקים שלא היה ניתן לתקנם ו/או למנעם אך היא לא קיימה את הבטחותיה כלפינו" (סעיף 5). אין בפניי כל ראיה סותרת לנתון האמור. וכך, למשל, אין בפניי כל ראיה על הסדר סופי וממצה החוסם דרכם של התובעים להגיש תביעתם.

7.         עיינתי בטיוטות הסכמי הפשרה שהוחלפו בין ב"כ הצדדים. שניהם מאוחדים בדעתם כי יש לאמץ את חוות דעתו של פרמינגר. משום כך ברי לי כי אין בדעתי לשקול לפסוק לתובעים סכום תביעתם, כמוצע על ידם, אף אין בדעתי לשקול להפחית משומתו של פרמינגר, כמוצע בסיכומי המועצה. אף לא מקובל עליי טיעון המועצה כי יש להפחית משומתו של פרמינגר סכום בגין "חיזוק קיר תומך קיים", שאינו מופיע בשומתו של כנענה, וזאת, בין השאר, משום סמכותו של פרמינגר להעריך הנזק בהתאם למיטב שיקול דעתו ובעיקר לנוכח העובדה שהסכום האמור ביטא אף עבודות חפירה ומילוי ובניית קיר תומך, שדברן בא לידי ביטוי בחוות הדעת הניצות.

8.         אין בדעתי לשקול להורות למועצה לבצע את התיקונים בחלוף השנים הרבות. דרך המלך היא, כך הורתה למשל כב' השופט פרוקצ'יה ב-ע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, כי "מקובל ... לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן אך אין מחייבים בדרך כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת... יש לשלם את הפיצוי על בסיס ההנחה הרעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מקום להתנות את שיעורו בהוכחה בדבר מימוש הייעוד כאמור. זוהי דרכו של בית המשפט בפסיקת פיצוי דרך כלל, ואינני רואה מקום לסטות מדרך זו במקרה זה" (סעיף 9).

9.         לנוכח כל אלו בדעתי לאמץ את חוות דעתו של פרמינגר. בדעתי לזכות את התובעים במחצית שכרו של פרמינגר. בדעתי לזכות את התובעים ב- 60% מן השכר ששולם לכנענה. בדעתי להורות כי מכלול הסכומים האמורים ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום 17.5.05, הוא מועד שומתו של פרמינגר. מכלול הסכומים האמורים עולה לסך של 72,730 ש"ח.

10.        לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 72,730 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 17.5.05  ועד מועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ על הסך הנ"ל.

            הסכומים האמורים ישולמו  לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

11.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ז (11 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

קלדנית: ברטה  א. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: