פסק-דין בתיק א 2234/04

רקע עובדתי

1.         התובעת, חברת מ.א.י קור בע"מ היא חברה בפירוק (להלן: "מאי קור"), שמקורו בסכסוך בין בעלי מניותיה, נתבע מס' 2 אורי רבינר (להלן: "רבינר") ויעקב בורטנשטיין (להלן: "בורטנשטיין").

עו"ד צבי פשדצקי מונה כמפרק מאי קור ביום 14.3.95 (להלן: "המפרק", כתב המינוי צורף כנספח א' לתצהיר המפרק).

הנתבעת מס' 1, חברת מ.א.י ריבל בע"מ (להלן: "מאי ריבל") הוקמה על ידי מאי קור ועל ידי חברת ריבל 4 בע"מ (להלן: "ריבל 4"), בהתאם להסכם מיום 7.4.89 שבו הסדירו את היחסים שביניהם (להלן: "הסכם המייסדים", צורף כנספח ג' לתצהיר המפרק), כאשר לכל אחת משתי החברות 50% מהמניות במאי ריבל.

2.         במסגרת הפירוק של מאי קור ביקש המפרק מבית המשפט של הפירוק לאשר לו למכור את נכסי מאי קור ובכללם מחצית ממניות מאי ריבל, שהיו עיקר נכסיה של מאי קור.

בהמשך, ביום 27.2.97 התקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב דיון במסגרת תיק הפירוק [תיק פירוק 453/93, 454/93 (להלן: "תיק הפירוק")], שבו נערכה התמחרות לרכישת נכסי מאי קור כאמור בין מי שהיו בעלי מניותיה - רבינר ובורטנשטיין.

במהלך הדיון הצהירו באי כוחם של רבינר ובורטנשטיין כי מקובל עליהם שהזכות של מאי קור לדיבידנד מחברת מאי ריבל, עד כמה שהיא קיימת לגבי התקופה שעד 31.12.96, לא תהיה חלק מהממכר, וכך בלשונם:

"אנו מסכימים לקיים התמחרות בין המציעים לקוחותינו, כאשר הממכר הוא זה שמתואר בהסכם שהוכן על ידי המפרק תוך סייג שהזכות לדיבידנד בחברת מאי ריבל בע"מ, עד כמה שהיא מגיעה לחברת מאי קור לגבי התקופה עד 31.12.96, לא תהיה חלק מהממכר והיא תישאר לקופת הפירוק."

בסופו של הדיון אישר בית המשפט של הפירוק (סגן הנשיא, כבוד השופט י' לויט), את המכירה לרבינר בקובעו:

"אני מאשר את המכר... בכפוף לכך שמובהר שהזכות לדיבידנד מחברת מאי ריבל ועד כמה שהיא מגיעה למאי קור, איננה חלק מהממכר ותישאר זכותו של המפרק..."

(הפרוטוקול, החלטת השופט י' לויט, וכן תיקון הפרוטוקול בשל טעות סופר שנפלה בו צורפו כנספחים ד/1 ו- ד/2 לתצהיר המפרק; הפרוטוקול יכונה להלן "פרוטוקול ההתמחרות" וההחלטה תכונה להלן: "ההחלטה בהתמחרות").

בהמשך לכך הועברו מניות מאי קור במאי ריבל לחברת אורי רבינר בע"מ (להלן: "חברת רבינר") חברה בשליטתו של רבינר (שטר העברת המניות סומן ת/2).

3.       בהסכם המייסדים נקבע בסעיף 10 שבו:

"א. כל עוד לא הוחלט אחרת יחולקו רווחי החברה (חברת מאי ריבל - ע.ב) בכל סוף שנת פעילות לאחר תשלום כל הוצאות החברה.

ב. כל צד יהא זכאי לרווחים ו/או דיוידנדים כפי שיעור חלקו בהחזקת המניות בחברה."

על פי מאזן מאי ריבל לשנת 1996 מסתכמת "יתרת הרווח שלא יועדה" בסכום של 172,923 ש"ח (המאזן לשנת 1996 צורף כנספח ה' לתצהיר המפרק, להלן: "מאזן 1996").

לטענת מאי קור, בהיותה בעלים ב- 50% ממניות מאי ריבל - בטרם ההתמחרות והעברת המניות לחברת רבינר - ובהתאם להחלטה בהתמחרות, היא זכאית ל- 50% מהדיבידנד על פי מאזן 1996 של מאי ריבל, קרי: 50% מיתרת הרווח שלא יועדה, שהם סכום של 86,462 ש"ח (קרן) ו- 140,396  ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

משמיאנו הנתבעים להעביר למאי קור סכום זה, הוגשה התביעה.

4.       מלכתחילה הוגשה התביעה לבית משפט השלום ברחובות (ת.א. 3703/02) ואולם בהחלטה מיום 27.8.04 קבע בית משפט שם (כבוד השופטת א' שטמר), כי מאחר שמדובר במחלוקת שבתחום דיני החברות כטענת הנתבעים ולא בתביעה לחוב כספי גרידא כטענת מאי קור, אזי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי; משכך הועבר הדיון לבית משפט זה.