פסק-דין בתיק א 2230/00

פתח דבר

1.         עסקינן בעתירתם של גב' רבקה ירושלמי, מר נפתלי ירושלמי וגב' דליה טוייכר (יחדיו להלן: " התובעים") לחייב את הנתבעת 1, חברת אר.אס. ביג הד (ישראל) בע"מ (להלן: " אר.אס"), לשלם להם סך של 1,326,308 ש"ח בגין דמי שכירות עבור התקופה שהחל מיום 1/4/97 ועד למועד הגשת התובענה, בה שכרה אר.אס נכס מקרקעין שאותו רכשו התובעים, המצוי בבניין לתעשייה קלה ולמסחר ברחוב פלטין בראשון לציון, הידוע גם כחלקה 192 בגוש 6097 (להלן: " הבניין המסחרי"). יוער כי מלכתחילה הוגשה התביעה על סך 2,331,207ש"ח, אך סכום זה תוקן בהחלטת בית המשפט מיום 6/12/05 לבקשת התובעים ולאור הודעתם כי נפלה תחת ידם טעות בנוגע לשטח הנכס שרכשו ומושכר לאר.אס, אשר הובילה לטעות גם בסכום הנתבע (ראו בש"א 22867/05). 

עוד עותרים התובעים לכך שבית המשפט יחייב את הנתבע 2, מר בנימין אולשר (להלן: " אולשר"), ואת הנתבעת 3, גב' ברכה פיכמן (להלן: " גב' פיכמן"), באופן אישי, בתשלום דמי השכירות - בטענה כי שימשו במועדים הרלוונטיים כמנהליה של אר.אס וגרמו לה להחזיק במושכר מבלי לשלם לתובעים את דמי השכירות המגיעים להם ואף מבלי שתהיה לה כוונה או אפשרות כלכלית לעשות כן. ואולם, ביום 10/10/04 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד' קרת- מאיר) צו פשיטת רגל נגד גב' פיכמן ובעלה, עו"ד מתתיהו פיכמן (להלן: " פיכמן"), בתיק פש"ר 1189/02, ומשכך ובהסכמה עוכבו ההליכים נגד גב' פיכמן (ראו החלטת בית המשפט מיום 15/2/05).

הצדדים לתובענה

2.         התובעים 1 ו-2 הם בני הזוג רבקה ונפתלי ירושלמי (להלן: " ירושלמי"); והתובעת 3, גב' דליה טוייכר (להלן: " טוייכר"), הינה קרובת משפחתם.

            אר.אס נוסדה בשנת 1996, והיתה במועדים הרלוונטיים לתובענה חברה ליבוא ולשיווק רכיבי אלקטרוניקה. ביום 4/9/96 התקשרה אר.אס עם חברה בשם מרכז דוכיפת לבניה בע"מ (להלן: " מרכז דוכיפת"), בהסכם שלפיו מרכז דוכיפת השכירה לאר.אס אולם בבניין המסחרי ששיטחו 966 מ"ר (להלן: " הסכם השכירות", מוצג א למוצגי הנתבעים). בהסכם השכירות נקבע כי תקופת השכירות תהא לתקופה שראשיתה ביום 1/1/97 וסיומה ביום 31/12/02 - עם אופציה חד פעמית להאריכה עד יום 31/12/06, וכי דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך 38,036ש"ח כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן ומתווסף להם מע"מ (ראו סעיפים 2-3 להסכם השכירות). בסמוך לאחר חתימת הסכם השכירות החלה אר.אס להפעיל במושכר חנות לממכר הסחורה שייבאה לארץ (להלן: " החנות"; ראו עדותו של אולשר בעמ' 46 לפרוטוקול, ש' 3-5; וכן עדותו של פיכמן, עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 8-10).

            אולשר הינו בעל מניות באר.אס, ואף שימש כמנהל החברה ומורשה חתימה שלה (ראו סעיף 2 לתצהירו; כן ראו פלט רשם החברות מיום 2/3/00, מוצג ז למוצגי התובעים). אר.אס ואולשר יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים".

גב' פיכמן רשומה אף היא במרשם החברות כמנהלת באר.אס (ראו מוצג ז למוצגי התובעים), אך פיכמן, הוא בעלה כאמור, מסר בעדותו כי היא מעולם לא מילאה כל תפקיד באר.אס - וכי "מאז ומתמיד", כלשונו, היא עובדת בחברת הפניקס (ראו עדותו, עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 3-12). אולשר אף הוא מסר כי ניהול חברת אר.אס הופקד בידיו בלבד (ראו סעיף 15 לתצהירו).

פיכמן אינו בעל דין בתובענה דנן, אך הוא נטל תפקיד בסכסוך העומד לדיון כשכובעים שונים לראשו: הוא בעל מניות באר.אס (ראו עדותו, עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 15-16; וכן מוצג ז למוצגי התובעים), במועדים הרלוונטיים לתובענה הוא שימש אף כשליחה של מרכז דוכיפת (ראו עדותו, עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 13-14), והוא גם שימש כבא כוחם של התובעים בפעילויות עסקיות שונות בהן נטלו חלק (ראו עדותו, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 11-16). כמו כן, בין פיכמן לבין נפתלי ירושלמי התקיימה במועדים הרלוונטיים לתובענה שותפות עסקית במיזם ליבוא חול מירדן (ראו עדותו של פיכמן, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 24-25; וכן עדותו של אברהם ירושלמי, עמ' 6, ש' 4-5).

יוער כבר בשלב זה כי עובדות המקרה, כפי שיפורטו להלן, מלמדות כי מרכז דוכיפת הינה שחקן עיקרי בסכסוך הנטוש בין הצדדים. אף על פי כן, התובעים לא צרפו אותה כנתבעת בתובענה דנן, ואילו הנתבעים ביקשו לשלוח לה הודעת צד שלישי רק בשלב מאוחר של הדיון - שאז לא היה עוד מקום להיעתר לבקשתם (ראו בש"א 1750/06 והחלטתי מיום 12/1/06).

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

3.         ביום 26/3/97 רכשו התובעים ממרכז דוכיפת שני אולמות שונים בקומה ב' בבניין המסחרי: האחד, בשטח של 480 מ"ר, מהווה למעשה חלק מן החנות אשר הושכרה על ידי מרכז דוכיפת לאר.אס והוא נושא הסכסוך בו עסקינן (להלן: " נכס התובעים"); והשני, בשטח של 240 מ"ר, פנוי מכל אדם וחפץ. את המשא ומתן מטעם מרכז דוכיפת לקראת התקשרות זו ניהל פיכמן כשליחה (ראו עדותו, עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 24-25), והתובעים שנראה שפיכמן פעל אף בשמם טוענים כי במועד זה כלל לא ידעו שהוא גם בעל מניות באר.אס; מטעם התובעים השתתף במשא ומתן מר אברהם ירושלמי, בנם של ירושלמי (להלן: " ירושלמי הבן", ראו עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול, ש' 11-14; בעמ' 10 ש' 6-8 ובעמ' 15, ש' 21-23).

למעשה, רכישת הנכסים התבצעה באמצעות שני הסכמים - באחד נקבע כי מרכז דוכיפת מוכרת לירושלמי מחצית מכל אחד משני הנכסים שנמכרו לתובעים, ובשני נקבע כי היא מוכרת לטוייכר את מחציתו השנייה של כל אחד מנכסים אלה (שני ההסכמים יחדיו להלן: " הסכמי המכירה", ראו מוצגים א1 ו- א2 למוצגי התובעים).

            בהסכמי המכירה הצהירה מרכז דוכיפת כי זכויות הבעלות בנכס התובעים, אותן היא מוכרת לתובעים, כפופות לזכות השכירות של אר.אס:

"חלק מן הממכר בשטח של כ- 240 מ"ר המסומן בצהוב בתשריט הרצ"ב כנספח '1' הושכר ע"י המוכר (מרכז דוכיפת- ע.ב.) לחברת אר אס ביג הד (ישראל) בע"מ (להלן 'השוכר') (אר.אס- ע.ב.) וזאת למשך תקופה של 5 שנים בתוספת אופציה לשוכר הנ"ל להמשיך ולשכור את המושכר לתקופה נוספת של 4 שנים נוספות וכל זאת בתמורה ובתנאים המפורטים בחוזה השכירות שבין המוכר לשוכר הנ"ל...". (סעיף י להצהרות המוכר בהסכמי המכירה).

סעיף זהה קיים בכל אחד משני הסכמי המכירה, ומשכך מדובר בשטח של 480 מ"ר.

לאחר החתימה על הסכמי המכירה, אם כן, מרכז דוכיפת נותרה בעלים ב- 486 מ"ר מתוך החנות ששכרה אר.אס, ואילו התובעים קיבלו לידיהם את זכות הבעלות ב-480 המ"ר הנותרים.

4.         על מנת להסדיר את תשלום דמי השכירות לתובעים בגין חלקם בחנות בהתאם להסכמי המכירה, הודיעה מרכז דוכיפת בכתב לאר.אס כדלקמן:

"הנדון: מכירת חלקים במושכר (החנות- ע.ב.) לה"ה ירושלמי רבקה

ונפתלי ודליה טוייכר