פסק-דין בתיק א 222839/02

זוהי תביעת שיבוב שהוגשה בסדר דין מהיר. מכוניתו של מר רובין חנתה בחניית ביתו ביום 31.12.98 שהיה גשום. אף שאותה חניה הוצפה בהזדמנויות קודמות הוא לא סבר שעליו לסלק משם את המכונית שכן עד אז לא גרמו ההצפות כל נזק. באותו יום היתה ההצפה קשה מקודמותיה המכונית הוצפה וניזוקה. גם ע"פ עדות מר גואטה, עובד הנתבעת באותה תקופה, אותה הצפה היתה יוצאת דופן בחומרתה. מכך נובע שלא היתה למר רובין סיבה ממשית לראות בגשם סיכון מיוחד המחייב את סילוק המכונית מהחניה. מצד שני, חריגות ההצפה מעוררת את טענת הנתבעת שמדובר היה ב"כח עליון", שאינו נובע מרשלנות שלה. מתעודת עובד ציבור עולה שבתחנות מדידה קרובות לפרדם חנה נמדדו ביום ההצפה ובימים שלפניו 50- 60 מ"מ גשם ליום. אלה כמויות גדולות, אך לא "חסרות תקדים". כמויות גשם כאלה מעמידות את מערכת הניקוז שבאחריות הנתבעת במבחן, אלא, שהכמויות אינן חריגות עד כדי לשחרר את הנתבעת מאחריות אם מתחילה לא היתה מערכת הניקוז כשירה להתמודד עם גשמים בהיקף הצפוי בחורף.

לא הוגשה מפה. גבולות האחריות המדוייקים במקום שבו נגרמה ההצפה לא הוכחו כראוי. זה תיאורו הכללי של המקום: עד התביעה גר בשכונה שנבנתה כנראה בראשית שנות התשעים ואז גם הוכנו תשתיותיה. את השכונה מנקז צינור שקוטרו כמטר ואורכו כ - 15 מטרים. הוא עובר מתחת לכביש ויוצא בתעלת ניקוז המקבילה למסילת ברזל. בין הכביש למסילה יש גדר. מר וקנין, עוזר מהנדס המועצה, היסס וסבר שהגדר עוברת בין מוצא הצינור לתעלת הניקוז. מר גואטה העיד שהגדר עובדת בין התעלה למסילה. לדבריו מרוחק פתח הצינור כ- 2 מ' מהגדר, שמרוחקת כ- 2 מ' מהמסילה. העד טיפל בפריצת הסתימה ביום ההצפה ועסק שנים רבות בתחזוקת מערכת הניקוז. הוא היה בטוח בעדותו וסביר שפרט זה ידוע לו היטב. יתירה מזו: הוא הסביר שעובדי הנתבעת ניקו את הצמחיה שהפריעה את יציאת המים מפתח הצינור ובסביבתו אך הוא לא רצה לפעול בתוך תעלת הניקוז מחשש שיגרום להתמוטטות הגדר שמעבר לה. הוא הסביר שעד לגדר יכולים היו עובדי המועצה לנקות את השטח מפסולת ומצמחיה אך לא מעבר לכך. ברור מהדברים שהגדר מוצבת מעבר לתעלת הניקוז שהיתה בעצמה נגישה לנתבעת.

מר זוסמן, מפקח על תחזוקת מסילה זו. הוא העיד שלצד מסילות הברזל יש תעלות ניקוז האמורות לנקז מי גשמים הניגרים מהמסילה (שמפלסה גבוה מהן). תעלות אלה לא מכוונות לקליטת מים המוזרמים אליהן באופן יזום ע"י מערכות ניקוז מהשכנים שלצד המסילה. העד ציין שמפלס המסילה נמוך ממפלס השכונה שבה התרחשה ההצפה (כך גם סבר מר ווקנין, עוזר מהנדס המועצה). לדעתו, צינור הניקוז (שלדעת הכל הונח ע"י החברה הקבלנית שבנתה את תשתיות השכונה) "אינו חוקי", שכן אינו מופיע כלל המפות שיש בידי רכבת ישראל.

הנתבעת  שלחה הודעת צד ג' לרכבת ישראל שבה טענה כי "היציאה של צינור הניקוז התת קרקעי נסתם (צ"ל "נסתמה" - י.ב.) ע"י עובדי הרכבת ו/או מי מטעמם שעבדו בשטח להכפלת המסילה". כך גם כתב מר גואטה ביום 4.1.99 (מיד אחרי ההצפה) ועל כך חזרו מצהירי הנתבעת בתצהיריהם. לאור טענה זו נשלחה הודעת צד  ד' לקבלן שביצע את העבודות ולמבטחת שלו. בחקירתם הנגדית של עדי ההגנה התברר שאין כל ראיה שה"סתימה" שעיכבה את זרימת המים מצינור הניקוז נבעה מעבודות פיתוח שנערכו ע"י הרכבת לשם הכפלת המסילה. איש מהעדים לא ראה סימנים של עבודה כזו במקום שבו נוצרה הסתימה. מלשונם האחידה של תצהיריהם ברור שלא הם ניסחו אותם ולא ברור מדוע אישרו בחתימתם טענה לא  נכונה. לפי עדות עדי ההגנה לא נסתם צינור הניקוז כלל, אלא, שבשל הצטברות צמחיה ופסולת צומצמה קיבולת תעלת הניקוז שלצד המסילה ולא איפשרה הזרמת מים נוספים דרך נקז השכונה. כך השתנתה לפתע חזית הדיון לטענה שהרכבת התרשלה בתחזוקת תעלת הניקוז שלצד המסילה.

מר גואטה ידע עוד לפני ההצפה על הצורך לנקות את ערוץ התעלה. באותו מקום היו הצפות קודמות (קלות יותר). הוא הסביר שעובדי המועצה לא יכלו לנקות את התעלה בעצמם. פנייתו הראשונה לרכבת לנקות את התעלה היתה 4 ימים אחרי ההצפה (ב- 4.1.99, באמצע החורף). לא הוסבר מדוע לא פנה לרכבת קודם. דומה שהזנחה זו היא הסיבה הישירה להצפה.

הסדרת ניקוז ראוי לשכונת מגורים נתונה לאחריות הרשות המקומית. הנתבעת הפנתה את נקז השכונה לתעלת הניקוז שלצד מסילת הברזל. המים שהציפו את המכונית באו משטח שבאחריות הנתבעת והציפו שטח שאחריותה. לדעת הנתבעת היה על רכבת ישראל להגדיל את כושר הקליטה של תעלת הניקוז שלה, כדי שתוכל לקלוט את מי הנקז שהנתבעת שפכה לאותה תעלה. לא קיבלתי כל הסבר מדוע סבורה הנתבעת שרכבת ישראל חייבת לקלוט ממנה מי נקז בכלל. למעשה,  הנתבעת "ניצלה" תעלת ניקוז רדודה שנועדה לקליטת מי גשמים משטח היקוות צר (שרוחבו כרוחב סוללת מסילת הברזל) והזרימה אליו מי נקז של שכונה שלמה! בנסיבות כאלה ההצפה אינה תוצאה  של "כח עליון" אלא תקלה צפויה לחלוטין שנבעה מכך שהנתבעת לא טרחה להפנות את מי הנקז של השכונה לכלי קיבול הולם. גם זו רשלנות שהכשירה את הקרקע לנזק.

ההגנה התבססה על טענה עובדתית לא נכונה. הטעות גררה משלוח הודעות צד ג' וצד ד'. ניתן היה לגלות שמדובר בטעות בשיחה קצרה (אפילו טלפונית) עם מר גואטה. בארבע השנים מאז שהוגשה התביעה לא התפנתה הנתבעת לנהל שיחה זו והטעות התגלתה רק בעת שמר גואטה העיד. בינתיים גרם ניהול ההליך לבזבוז משאבים רב של כל המעורבים. לאחר ישיבות קדם-משפט אחדות וישיבת הוכחות שבוזבזה לריק נמשכה היום שמיעת העדים יותר מ-3 שעות. בנסיבות אלה יפסקו ההוצאות לא לפי סכומה הפעוט של התביעה אלא לפי המטרד וההוצאות שגרם ההליך. אני מקבל את התביעה, דוחה את הודעת צד ג' ואת הודעת צד ד'.

צד ג' תשלם לצדדי ד' את שכר  עדיהם ושכ"ט עו"ד בסך 4,000ש"ח בתוספת מע"מ.

הנתבעת תשלם לתובעת את הנזק המוסכם, 13,011ש"ח ואת האגרה ששילמה התובעת, כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.12.02 ועד התשלום המלא בפועל, וכן את שכר עד התובעת  שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,000ש"ח בתוספת מע"מ.

כמו כן תשלם הנתבעת לצד ג' את כל הסכומים שבהם חויב צד ג' כלפי צד ד' וכן את הוצאותיו שלו: האגרה ששילם בעבור הודעת צד ד', שכר עדיו כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,000ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן בהעדר הצדדים היום 10 בינואר 2007, כ' בטבת תשס"ז.

ירון בשן, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: