פסק-דין בתיק א 22277/03

רקע

מונחת בפני עתירה לדחיית התביעה על הסף,מחמת העדר כיסוי ביטוחי, בטענה,  כי התובעת נהגה ללא רשיון נהיגה בר-תוקף במועד התאונה נשוא התביעה.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 3.7.02, עת נהגה ברכבה.

לטענת הנתבעות, רשיונה של התובעת לא חודש לאורך תקופה של שנה וארבעה חודשים,היינו בתקופה שמיום 9.3.01 ועד 8.7.02.

על פי אישור משרד הרישוי, במועד התאונה לא החזיקה התובעת ברשיון נהיגה בר-תוקף, וזאת לאחר שעל פי האישור חודש רשיונה בתקופה שבין 9.10.97 - 9.3.01, ובתאריך 7.7.02, הודפס לה רשיון זמני ל - 6 חודשים, כאשר בתאריך 8.7.02 שולם עבור תוקף, עד 9.3.06.

כלומר, בין 10.3.01 ל- 6.7.02, לא חודש רשיון הנהיגה.

לטענת הנתבעת, סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), קובע מי אינו זכאי לפיצוי, כדלקמן: מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

בתעודת ביטוח, חלק א', סעיף 7, צויין במפורש כך לענין חלותה:

"בתנאי שהאדם הנוהג (למעט לומד נהיגה הנזכר בסעיף 5 או בסעיף 6 לעיל) הינו בעל רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה או שהיה בעל רשיון כזה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית המשפט או רשות מוסמכת אחרת".

מאחר ורשיונה של התובעת לא היה בר-תוקף כ-16 חודשים לפני יום התאונה, טענו הנתבעות, כי לא קיים כיסוי ביטוחי ודין התביעה להידחות.

לטענת התובעת, שלילת זכותה לקבל פיצוי עפ"י ח' הפלת"ד, בשל כך שלא שילמה את אגרת חידוש הרשיון במשך שנה וארבע חודשים, מהווה פגיעה בזכות הקניין וזכותה להגנה על גופה וכבודה, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד סעיף 8 לו והמסקנות המתחייבות ממנו, ולפיכך שלילת הזכות חייבת להיות עפ"י הסמכה מפורשת בחוק.

לטעמה, סעיף 7(3) לחוק, קובע כי אדם זכאי לפיצוי גם כאשר הרשיון פקע מחמת אי תשלום אגרה.  ח' הפלת"ד אינו מסייג זכות זו בתקופה מפורשת, כנדרש בס' 8 לח' היסוד, מכאן, שאין לשלול זכותה של התובעת לפיצוי עפ"י החוק.

ס' 7(5) לחוק, קובע כי מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב, אינו זכאי לפיצוי עפ"י החוק.

לטענת התובעת, שני תתי הסעיפים דרים בכפיפה אחת ולא יתכן מצב שבו סעיף 7(5) לחוק ירוקן את סעיף 7(3) מתוכנו.

עוד טוענת התובעת, כי אין לשלול זכות לפיצוי אם אי-חידוש הרשיון נובע מענין טכני או פיסקלי-פורמלי שאינו נובע מכושרו של הנהג לנהוג ואי תשלום אגרה הינו ענין טכני שאינו מעיד על אי-כשירות.

(רע"א 9121/00 לוי נ' מנורה ואח' ,  פ"ד נז(5)337 ו - רע"א 3339/00 אליהו נ' דהן פ"ד נז(1)503).

לפיכך, אי תשלום אגרה במשך שנה וארבעה חודשים לפני התאונה אינה שוללת את זכות התובעת לפיצוי על פי החוק.

דיון

השאלה המרכזית בענייננו, הינה האם תקפה תניה בפוליסה השוללת זכות נהג לפיצוי אם לא שולמה אגרת חידוש רשיון במשך למעלה משנים עשר חודשים עובר לתאונה.

ס' 7(3) לחוק, קובע כאמור, כי מי שנהג ברכב שאין לו רשיון לנהוג בו לא זכאי לפיצוי לפי החוק, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה.

ס' 7(5) לחוק, קובע כי מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב, לא זכאי לפיצוי לפי החוק.