פסק-דין בתיק א 22225/07

1.         בפניי תביעה שעילתה הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000  ( להלן: "חוק איסור הפליה" או "החוק").

2.         התובע, בן עדות המזרח, טוען כי ביום 12.11.2006, מוצאי שבת, בסמוך לאחר חצות הליל, הגיע עם שניים מחבריו, ערן נחשון ואורית (סבטלנה) זכרוב, למועדון לילה בשם Keyser Sozeבהרצליה ( להלן: "המועדון"). בכניסה עמדה מארחת (המכונה על ידי התובע בשם "סלקטורית"), ושמה אירנה. לדברי התובע, היא התירה לזוג חבריו, שגוון עורם בהיר, להכנס למועדון, אך מנעה את כניסתו שלו. בנוסף, הותרה כניסתם של אורחים נוספים שחזותם בהירה, שהגיעו למקום לאחר התובע. התובע טוען כי הסיבה היחידה בגינה נמנעה כניסתו למועדון היתה חזותו המזרחית.

            התביעה הוגשה נגד החברה המפעילה את המועדון, ושלושת מנהליה ובעלי מניותיה.

3.         הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענת ההפליה. לדבריהם, הם מקפידים על שמירת הוראות חוק איסור הפליה, ולכן הסכם העסקתן של המארחות אוסר עליהן להפלות מחמת מוצאו של אדם. מדובר במועדון מבוקש ומדי ערב צובאים על דלתותיו אלפי מבלים המבקשים לבקר בו. בשל הנחיות המשטרה, אין אפשרות להכניס למועדון את כל המבקרים, כדי להמנע ממצב של צפיפות ייתר. במקרה דנן, לו אך דאג התובע להזמין מקום במועדון מבעוד מועד, כניסתו היתה מתאפשרת.

4.         מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן אורית (סבטלנה) זכרוב וחבר נוסף שלו, עזרא לדני.

            התובע  העיד כי בעת שהגיע למועדון עמדו בחוץ בין עשרה לחמישה עשר אנשים, אך בזמן שהוא המתין בחוץ, אנשים אחרים, שגוון עורם בהיר, נכנסו למועדון (ע' 16 לפרוטוקול).

התובע העיד עוד כי פנה אל המארחת אירנה וביקש לדעת מדוע היא מונעת את כניסתו למועדון:

            " שאלתי את הסלקטורית באופן אישי, אם היא רואה בי משהו לא נכון, ואמרה תמתין עוד דקה כי היא קובעת והמתנתי וראיתי שאין יחס ופניתי אליה, ואמרה תמתין כאן והיא החליטה באופן חד משמעית. בפעם השניה אמרה לי אתה לא נכנס וזהו." (ע' 13 לפרוטוקול)

            " אורית וערן [זוג החברים- ח.ב.] נכנסו ואורית אמרה מה איתו (עליי) ואמרה תמתין ואמרה להם להכנס, והם נכנסו ושאלתי למה והיא היתה נחרצת, ואמרה לא זה לא, בהתחלה עמדתי בצד וניסיתי להגיד למאבטחים מה קרה כי אני סך הכל סטודנט ... כששאלתי להגיד סיבה קונקרטית היא אמרה לי אני קובעת פה ואין מה להתווכח" (ע' 15 לפרוטוקול).

            לדברי התובע, הוא המתין בין שלושת רבעי שעה עד שעה בטרם התייאש ועזב את המקום יחד עם חבריו, שהמתינו לו לשווא בתוך המועדון.

5.         אורית (סבטלנה) זכרוב תמכה בעדותה בגרסתו של התובע:

"... היינו ביחד ובעצם הסלקטורית הכניסה אותי ואת בן הזוג שלי ולא את התובע, וזהו ... נכנסנו לכניסה ולא הבנו למה הוא לא נכנס, יצאתי לשניה והשומרים לא הכניסו אותו ולא נתנו לי לצאת וחיכיתי לו אולי חצי שעה או שעה בחוץ. הוא חיכה בחוץ ואני הייתי בפנים, בערך חצי שעה עד שעה ... אני נכנסתי, חיכיתי רבע שעה וראיתי שהוא לא נכנס, התקשרתי אליו ושאלתי מה הבעיה, יצאתי וניסיתי לדבר עם הסלקטורית, חיכינו עוד פרק זמן של חצי שעה אני מאמינה, והיא לא הכניסה אותו" (ע' 7 לפרוטוקול).

לדבריה, בתוך המועדון היה קהל שגוון עורו בהיר. היא לא ראתה אנשים שגוון עורם כהה (ע' 8 לפרוטוקול).

6.         עזרא לדני, חברו של התובע, תמך אף הוא בגרסתו של התובע. הוא עצמו הגיע למועדון מאוחר יותר, בנפרד מהתובע, ופגש בחוץ את התובע. גם כניסתו שלו נמנעה בידי אותה מארחת. הוא המתין במקום בין שלושים לארבעים דקות, יחד עם התובע (ע' 11 לפרוטוקול). לדבריו, הוא פנה מספר פעמים אל המארחת, אך לא נענה:

            " פניתי מספר פעמים. אמרתי שביקשתי ממנה סליחה וסליחה ועבר פרק זמן ולא התייחסה, והיו אנשים שהיו לידי שהתייחסה אליהם." (ע' 12 לפרוטוקול).

            יצויין כי גם לעזרא לדני חזות מזרחית.

7.         התובע צילם את פניה של המארחת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו, והצילום צורף לכתב התביעה. הוא גם ידע לנקוב בשמה- אירנה, כך שזהותה של המארחת ידועה היטב לנתבעים, מעסיקיה. חרף זאת, היא לא זומנה לעדות על ידם, וגרסתה לארוע לא נשמעה.