פסק-דין בתיק א 2220/06

בפני תביעה כספית בסך 17,125 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעת, העוסקת בייצור, שיווק ומכירת תכשיטים, נגד הנתבע, בטענה שהאחרון רכש ממנה סחורה ונותר חייב את סכום התביעה, בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע המנוהלת אצל התובעת.

לטענת הנתבע הוא נהג לרכוש תכשיטים מהתובעת עד לסוף שנת  2002, שילם עבור כל מה שרכש ולא נותר חייב לתובעת כל סכום. לטענת הנתבע, הסחורה המצוינת בנספחים ב' 1, ב' 2 לא נרכשה על ידו ולא נמסרה לו ונספחים אלה לא נושאים חתימתו או מי מטעמו.

הנתבע לא הופיע לדיון ההוכחות ותצהירו נמשך מהתיק.

מנהל התובעת, אייל שרון הצהיר כי התובעת מכרה לנתבע את הסחורה והוא קיבל אותה לשביעות רצונו אך טרם פרע את חובו, המפורט בחשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות. לגרסתו, גם בחודש פברואר 2003 רכש הנתבע תכשיטים מהתובעת בהתאם לחשבוניות והצדדים עבדו במערכת יחסים של אמון הדדי, כמקובל בשוק התכשיטים.

בחקירתו השיב כי הסחורה נמסרה לנתבע ו/או לבנו, ובדרך כלל לבנו, עמו ערך את החשבוניות נשוא התביעה. מר אייל שרון השיב כי בשגרה, לא נהוג להחתים את מקבל הסחורה, כיוון שמכירת תכשיטים מתנהל תעל בסיס אמון.

לגרסתו, 13 החשבוניות בנספח א' לתצהירו, אשר שולמו על ידי הנתבע, חלקן חתום על ידי הנתבע או מי מטעמו וחלקן אינו חתום, כאשר התשלום נעשה כחודשיים לאחר שהלקוח מקבל את התכשיטים. לכן, החשבונית מונפקת בעת מסירת התכשיטים והקבלות נרשמות לאחר מסירת הסחורה ובעת תשלום התמורה.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                    

שרה שאולי, מנהלת שירות אצל התובעת הצהירה כי התובע ובנו נהגו להגיע למשרדי התובעת לרכישת סחורה. בעת רכישת הסחורה, היא רשמה חשבונית מס כגון חשבונית מס 14434 מיום 11.2.03 שהיא בכתב ידה שהונפקה ביום רכישת הסחורה על ידי הלקוח והוחזרה על ידו סחורה באותו מועד.

בחקירתה השיבה כי בחשבוניות 13392 , 13156, 12947 בכתב ידה חתם בנו של הנתבע. לגרסתה תמיד התשלום אינו במועד קבלת הסחורה, אלא מאוחר יותר, ולאחר שמבוצע זיכוי במקרה בו הוחזרה סחורה. גם אם הנתבע לא חתום על החשבונית, הסחורה סופקה לו, על בסיס יחסי אמון. הסחורה סופקה לו גם כאשר היה קיים חוב, לאור ההכרות ארוכת השנים ביחסי העבודה ולאור הבטחותיו לשלם את חובו.

לאור העובדה שהנתבע או מי מטעמו לא העידו בפני בעניין החוב נשוא תביעה זו, עדויות התובעת לא נסתרו.

מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה כי הנתבע נהג לרכוש תכשיטים מהתובעת בעצמו או באמצעות בנו, ושילם בעבר את תמורת התכשיטים בהתאם לחשבוניות אשר הונפקו על ידי התובעת, בגין מסירת תכשיטים לו ו/או לבנו, הגם שאלה לא היו חתומות על ידי מי מטעמו. זאת בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות והחשבוניות אשר תמורתן שולמה ושצורפו על ידי התובעת ( נספח ב' לתצהיר אייל שרון).

עדי התובעת העידו כי הם שהנפיקו חלק מהחשבוניות, מסרו את התכשיטים לנתבעת ו/או לבנו, מבלי שהאחרונים חתמו על קבלת התכשיטים, כיוון שנוהג העבודה בשוק התכשיטים, הינו על פי יחסי אמון בין מוכר לרוכש.

אין לקבל את טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, ולפיה הנתבע לא נתן הרשאה לבנו לקחת עבורו תכשיטים, זאת לאור עדויות התובעת אשר לא נסתרו, כי בנו של הנתבע הוא שנהג לרוב להגיע אל התובעת לקבל את התכשיטים שנרכשו ובגין רכישות אלה, הנתבע שילם את מלוא התמורה.

לאור המפורט בפסק דיני זה, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך 17,125 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כדין החל מיום 15.5.06 ועד לתשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאותיה ובנוסף שכר טרחה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ח בטבת, תשס"ח (27 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים .