פסק-דין בתיק א 221289/02

            עובדות

1. התובעים רכשו מהנתבעת דירת קוטג' בבית מגורים דו משפחתי בשכונת חופית בעתלית, רח' האשל 14/1. (להלן: " הבית").

2. הנתבעת, רסקו חב' להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, בנתה את בית התובעים , כמו גם את יתר הבתים באותה שכונה.

3. ההסכם בין הצדדים נערך ביום 6.3.00. ביום 3.11.00 נמסרה החזקה בבית לתובעים.

4.  ביום 11/01 הוצפה הגינה האחורית של הבית. התובעים דרשו מהנתבעת לתקן את הבית בגין ליקויי הבניה שבו,קודם להצפה ולאחריה.

5. בין הצדדים תכתובות מרובות, כשכל צד מאשים את רעהו כי סיכל מפגשים לצורך תיקוני בדק ואחרים .
6. התובעים הגישו חוות דעת של מומחה מטעמם, אינג' אלוני, הקובע כי עלות תיקון ליקויי הבניה בבית  מגעת לסכום של 139,674 ש"ח.

7. בתביעה זו, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בסכום של 195,174 ש"ח סכום הליקויים, הדיור החילופי, עגמת הנפש ואובדן ימי עבודה.

8. הנתבעת טוענת כי ביצעה תיקוני ליקויי בניה ככל שנדרש וכי התובעים הערימו קשיים בכל עת שניסתה לתאם עימם מועדים לתיקונים, כשם שלא אפשרו לה להכין חוות דעת נגדית לזו שנשלחה על ידם לפני הגשת התביעות.

9. הנתבעת אף טוענת כי ההצפה אליה מתייחסים התובעים נבעה מירידת גשמים במידה לא צפויה, אולם אנשיה נחלצו באופן מידי לפתרון הבעיה.

10. מטעם בית המשפט מונה מומחה,  המהנדס מר ישראל דימנט, אשר בדק את הבית והחצר, וקבע  כי עלות כל התיקונים בבית עומדת על סכום של 28,639 ש"ח .

11. התובע, אשר פעל כנציג ועד השכונה, העלה חמתה של  הנתבעת עליו, פניותיו  המרובות הקשו עליה. לנתבעת תלונות קשות כנגד התובע, עוד מתחילת ההתקשרות. נטען על ידה כי התובע יזם פניות ותלונות, אך  לא התיר לנתבעת לבצע תיקונים בבית.

עד כדי כך קצה נפשה בו, שלטענתה, התחנן בפניו נציגה מר דוד רטיב, כי תבוטל העסקה ביניהם.

12. הדברים תוארו על ידי הנתבעת בתצהירה: " התובע ליווה את כל תהליך הבניה בצילומים. הנ"ל הצהיר בפני ולא פעם אחת, וזאת חודשים לפני (הדגשה במקור- ר.נ.) ,  מסירת הדירה, כי הוא יתבע את חברתנו ו"יוציא את מחיר הדירה".

כל הצילומים  נעשו במגמה לעשות בהם שימוש בעתיד. אין אדם מצלם חול על מנת להשתמש בזאת כתיעוד "היסטורי נעים". הצעדים כולם , כולל מכתבים אינסופיים נועדו למטרה אחת ויחידה - "לבנות" תביעה כנגד חברתנו וזאת מתוך  מניעים מוניטריים פסולים ... עלי לציין שכל השיחות עם התובע היו  שיחות קשות מלוות באיומים,קללות ונאצים - דבר שהביא למצב בו בתקופות מסוימות סרבו  פועלי החברה לבצע תיקונים בדירה".

13. מאידך, כתב התובע בתצהירו: " הטענה הכוזבת בעליל כאילו אנו אלה שכביכול מונעים מהנתבעת מלבצע את התיקונים , גרמה לנו לכעוס עוד יותר ולחוש כי הנתבעת הגדישה את הסאה והיא פשוט החליטה שלא לבצע  את התיקונים בדירה ועושה הכל על  מנת לגלגל דווקא עלינו את האשמה. מצ"ב מכתב תשובה שהוצאתי בנסיבות ביום 15.1.02, האחד בנוגע לטענות הכוזבות כאילו אנו מונעים את ביצוע התיקונים ... והשני העוסק בנושא הריצוף ...".

14. ההאשמות ההדדיות מוצאות ביטוין בעשרות סעיפים בתצהיר ובעשרות מכתבים  מתוכם הסתבר כי דרישות התובע לתיקונים באו לעולם עוד לפני קבלת החזקה בבית, נמשכו בתקופת הבדק,התעצמו לאחריה, עד להגשת התביעה.

לענין זה, יובא תאורו כלשונו: " אני מבקש להבהיר ולהדגיש כי אנו (אשתי ואני), השקענו בבניית הדירה את מיטב כספנו ואת כל מה שיש לנו ובחרנו להיכנס להרפתקה כלכלית קשה של בניית בית חדש בהסתמך ובהתבסס על המוניטין הטוב של הנתבעת בשוק והמצגים מטעמה... אני לויתי את תהליך הבניה  לאורכו, תוך צילום התקדמות הבניה מתוך מחשבה נאיבית שהדבר ישמש כמזכרת נעימה להתרפק עליה, ובמקום זאת מצאנו את עצמנו מול נתבעת המזלזלת בנו  קשות ומזלזלת בהתחייבויותיה..."

15.  הדברים מובאים כאן, לא לצורך הרכילות אלא על מנת לקבוע את זכות הפיצוי הכספי ושעורו.