פסק-דין בתיק א 221260/02

1.         התובעים הינם יורשי המנוח יעקב עובדיה ז"ל אשר החזיק במאפיה ומספר חנויות  ב"שוק רמת השקמה" המצוי ברמת גן והידוע כגוש 6142 חלקה 243. (להלן :"השוק").

2.         במסגרת אחד מהפרויקטים הידועים כ"פינוי בינוי"  קיבלה הנתבעת, חברת יזום "דיור מעולה (ע.א.ק) בע"מ",(להלן: "הנתבעת" ו/או "היזם") הסמכה מעיריית רמת גן לבצע עבורה את הפינויים בשוק ולקבל את החזקה בחנויות המתפנות. בתוקף סמכותה זו התקשרה הנתבעת  ביום 9.1.95 עם יעקב עובדיה ז"ל  לפינוי החנויות והמאפיה.

3.         על פי ההסכם התחייב המתפנה לפנות את החנויות והמאפיה ולמסור את החזקה בהן לנתבעת לא יאוחר מיום 1.1.95.

4.         התמורה בגין פינוי החנויות והמאפיה ומסירת החזקה בהן נקבעה בהסכם כדלקמן:

א.        המתפנה יקבל זכויות חכירה לגבי 3 חנויות בשטח כולל של כ 90 מ"ר במרכז החדש שייבנה, כפי שסומנו בתשריט שצורף להסכם.

ב.         ניתנה למתפנה אופציה לרכוש חנות נוספת בשטח של כ-30 מ"ר תמורת תשלום שייקבע.

ג.         המתפנה יקבל זכויות חכירה למאפיה חדשה בשטח של 100 מ"ר ו- 50 מ"ר נוספים בגין מחסן וחדר הלבשה במרכז החדש שיבנה.

ד.         ממועד הפינוי ועד  הפעלת המאפיה החדשה וקבלת החנויות במרכז החדש שיבנה יקבל המתפנה 1,500 $בצירוף מע"מ ע"ח הפסד הכנסה וסכום נוסף של 1,000 $ + מע"מ בגין נזקיו המצטברים לנוכח הפינוי.התשלומים ישולמו לחשבון  הבנק של  המתפנה כנגד הצגת חשבונית.

ה.        המתפנה יפוצה עבור הריסת תנורי המאפיה ב 20,000 $ שישולמו בשני תשלומים.

5.         על פי ההסכם התחייב היזם לסיים את הקמת המבנה החדש תוך 48 חודשים ממועד קבלת היתר בניה ואולם נקבע כי כל עוד יעמוד  בתשלום החודשי, יהא המתפנה מנוע מלבוא בדרישה ו/או בטענה כנגד היזם בגין האיחור, גם אם יהיה כזה.

6.         באשר לשטח החנויות הוחלט כי אם  יחרוג גודלן מהתשריט (אשר כונה שם "סקיצה ")  בשיעור העולה על 5%, ולצורך העניין יחייבו התכניות המאושרות שיוגשו לעירייה, ישלם המתפנה  עבור השטח העודף תמורה בהתאם למחירון היזם לכלל הקונים הפוטנציאלים בפרויקט ובלבד שלא ישלם יותר  מ5% המוסכמים.

7.         על פי האמור בכתב התביעה  מילא המנוח את חלקו בהסכם ופינה את החנויות והמאפיה. במהלך מספר שנים מילאה גם הנתבעת את התחייבותה על פי ההסכם ושילמה את דמי השכירות וזאת עד לחודש מרץ 2002.

8.         בדצמבר 2002 הגישו התובעים את תביעתם לתשלום 119,821 ש"ח המהווים 27/28 של דמי השכירות (שכן אחת היורשות, שחלקה 1/28 - לא הצטרפה לתביעה) , הפרשים בסך 1,107 ש"ח, ומע"מ שלא שולם  בסכום של 107,328 ש"ח.

9.         הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה.

לטענתה התקבל היתר הבניה בשנת 1996. בסוף שנת 2001 הושלמה הבנייה של המאפיה, בשטח של 150 מ"ר  ושל חנות הצמודה לה בשטח 37 מ"ר המתוכננים עפ"י התרשים.

10.       הנתבעת שילמה לתובעים את דמי השכירות במשך 7 שנים ובשנת 2002 הודיע נציגה כי החנויות בקומת הקרקע מוכנות למסירה  ואולם התובעים סירבו ומסרבים עד היום לקבל את החזקה בהן.

לגרסת הנתבעת נובע הסירוב מהעובדה ששתי החנויות הנוספות המצויות בחלק אחר של המרכז המסחרי, בנייתן טרם הושלמה.

11.       עמדת המבקשת הינה כי משעה שניתן למסור את החנויות ולהפעילן, לרבות לצורך מאפיה כפי שביקש המנוח מלכתחילה, לא חלה עליה כל חובה להמשיך ולשאת בתשלומים.

12.       עוד נטען על ידי הנתבעת כי התובעים חייבים לה כספים בגין  השטח העודף. שמאי מטעמה העריך שויו בסכום של26,000$.