פסק-דין בתיק א 221010/02

החבות:

1.       לטענת התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.1.96.

2.       לטענת התובעת:

          "בתאריך 12.1.96 בעת שנסעה התובעת בעמידה באוטובוס ציבורי, אבדה את שווי משקלה ונפלה לאחור על רצפת האוטובוס ונחבלה בכל חלקי גופה" (סעיף 2 לכתב התביעה).

          "בתאריך 12.1.96 נפגעתי בתאונת דרכים בעת שהייתי בדרכי לעבודתי, כגננת בגן ילדים. נסעתי באוטובוס וכתוצאה ישירה מהתרשלותו של נהג האוטובוס, אשר החל בנסיעה מהירה לפני שהצלחתי להגיע למושב, נפלתי אחורנית על רצפת האוטובוס"
(סעיף 4 לת/1).

3.       הנתבעת הכחישה חבותה כאמור בסעיף 2 לכתב הגנתה: "מוכחש האמור בסעיף 2 לכתב התביעה. הנתבעת תטען כי האירוע כלל לא אירע אם אירע - לא אירע באופן הנטען על ידי התובעת ואין  באופן בו אירע, אם בכלל, ליצור חבות על הנתבעת".

4.       גם סעיף 4 לכתב התביעה לפיו: "הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ המורשת לעסוק בעסקי ביטוח רכב מנועי... ובכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה דנן היא בטחה את הרכב המעורב בתאונה בפוליסת ביטוח ברת תוקף..."הוכחש בסעיף 4 לכתב ההגנה.

5.       בישיבת ה- 17.9.06 חזר ב"כ הנתבעת על הכחשת החבות: "התאונה היא מ- 96, בכתב התביעה אין פרטים על אירוע התאונה ולכן לכאורה יש מחלוקת בשאלת החבות".

6.       התובעת מבקשת להיבנות מאי חקירתה בשאלה זו בחקירה הנגדית, אך נשמט ממנה כי בכך פעל ב"כ הנתבעת לטובת מרשתו כשמנע ממנה האפשרות, אולי, להוכיח קשר כלשהוא בין התאונה הנטענת לנתבעת.

7.       "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל התובעת היה להוכיח באיזה אוטובוס נפלה, של איזו חברה, מי נהג בו ומי בטח אותו. התובעת כלל לא טענה פרטים אלה וממילא גם לא הוכיחה אותם ודי היה בכך כדי לדחות תביעתה משלא הוכח כל קשר בין התאונה הנטענת לנתבעת.

8.       לא זו בלבד, אלא שחובה על התובעת היה לצרף הנהג לתביעה כאמור בע"א 489/79 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה צאיג ז"ל ואח' פד"י לה' (2) 123, 129. ומשלא עשתה כן לא קמה לה יריבות כנגד מי שבטחה אותו, לטענתה, וכאמור לא הוכיחה.

נזקים

9.       מפאת כבודם של הצדדים אוסיף, בקצירת האומר, כי דין התביעה היה להידחות גם בגין "הבלעותה" של התביעה בתקבולי המל"ל.

10.      התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה כמשמעה עפ"י דין. התובעת עמדה בפני 5 ועדות רפואיות שקבעו כי לא נותרה לה נכות כתוצאה מפגיעתה בתאונה הנדונה. רק ביום 1.9.04, למעלה מ- 8 שנים לאחר התאונה קבעה ועדה רפואית כי נותרה לה נכות בשיעור 19%.

11.      ביום 15.5.07 קבל כב' השופט בכר בקשתה של הנתבעת להביא ראיות לסתור קביעת הועדה הרפואית ומינה את ד"ר גרינטל כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה.

12.      ד"ר גרינטל קבע כי "מבחינה אורטופדית אין נכות מצד עמוד שדרה צווארי גבי או מתני, אין פגימות בפרקי הגוף".

          ד"ר גרינטל לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

13.      לא זו בלבד אלא שד"ר גרינטל סבר כי לתובעת תסמונת כאב כרונית מלווה בהפרעה תפקודית שאינה בתחום המומחיות האורטופדית, אלא בתחום מומחיות של שיקום או מומחה כאב ועל כן המליץ על מנוי מומחה כזה.