פסק-דין בתיק א 220882/02

תביעה לתשלום תמלוגי ביטוח .

התובע היה בעלים של קטנוע 50 סמ"ק אותו ביטח בביטוח רכוש מקיף על פי חוק חוזה ביטוח אצל הנתבעת.

 אין מחלוקת בין הצדדים כי הקטנוע  היה מכוסה בביטוח כאמור, ביום הנטען ע"י התובע כיום בו נגנב הקטנוע . כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי שוויו של הקטנוע נכון לאותו מועד הנו 7920 ש"ח .

 המחלוקת היחידה בין הצדדים היא האם התובע הוכיח כי אירע "מקרה  ביטוח" כהגדרתו בפוליסה , קרי גנביה של הקטנוע אם לאו .

  התובע טען בכתב התביעה כי

" בלילה שבין 27/8/02 לבין 28/8/02 נגנב האופנוע בעת שהאופנוע חנה ברחוב אלי כהן מס' 9 בחולון בו מתגורר התובע עם הוריו כאשר האופנוע היה בחניה המשותפת של הבנין בעודו קשור לעמוד הבנין באמצעות שרשרת מסוג מאגנום. "

 בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי

" התובע לא הוכיח גרסתו - ועול ההוכחה בנדון עליו - כי נתקיימו מלוא יסודות גניבת האופנוע הנטענת , לרבות יסודותיה השליליים ..... "

 ודוק . כל טענתה של הנתבעת הנה כי התובע לא הוכיח כי אירע  מקרה הביטוח וכי האופנוע אכן נגנב .

 אין הנתבעת מיחסת לתובע מעורבות כל שהיא במקרה העלמת או גניבת האופנוע , והדרישה אשר הונחה בפסק הדין בענין זיקרי , ולפיה מבטח המייחס למבוטחו מעורבות במקרה גניבת הרכב המבוטח , עליו ההוכחה  , וכי כמות ההוכחה הנדרשת במקרה זה גבוה יותר מכמות ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי רגיל, שכן המבטח מיחס במקרה זה למבוטחו מעשה פלילי , וכמות ההוכחה חייבת להיות כמעט ככמות ההוכחה הדרושה במשפט פלילי

7. נראה לי, כי במידה רבה מדובר כאן בהבדלים סמנטיים. בין אם נאמר, כי במקרים האמורים דרושה מידת שכנוע של למעלה מ51%, אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי, או שנקבע, כי אין לסטות גם כאן מהכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, היינו שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% - התוצאה על פי שתי הגישות היא אחת, היינו שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים.

לפיכך יאמר כבר עתה כי הנתבעת אינה טוענת כי לתובע יד בהעלמת הרכב, ועל כן אין הנתבעת נדרשת להוכיח במידה גדולה יותר של ראיות את מה שהיא מיחסת לתובע.

הנתבעת ממקדת את הגנתה בטענה כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי הרכב נגנב.

  בתביעה כנגד מבטח , על התובע להוכיח כי התקיימו כל המרכיבים המקימים לו את עילת התביעה כנגד הנתבעת .כולל המרכיבים השליליים. ראה פסק הדין בענין וייסנר

ע"א 391/89 - וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ . פ"ד מז(1), 837 ,עמ' 853-854.

"בטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא בטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את התוכן שלהם בחוק העונשין (ראה MACGILLVRAY & PARKINGTON שם בפסקא 1931 ע' 867). גניבה על פי הגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין תשל"ז-1977, מכילה את האלמנט של "בלי הסכמת הבעל". כך גם שוד ופריצה, שהגניבה היא אחד מהיסודות שלהם לפי הגדרתם בסעיף 402 ובסעיף 407. הם אינם מתיישבים לכן עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו.

מקרה דומה למקרה אשר בפני נדון בע"א 438/69 ביינון נ. זינגר פד"י כ"ד (125 (2.