פסק-דין בתיק א 22081/05

בפניי תביעה לתשלום הסך של 100,006 ש"ח לאחר ששולש תביעות אוחדו, ותביעת הנתבע בת.א. 14750/05, נדחתה.

התובע הגיש תצהירים ומטעם הנתבע לא הוגש כל תצהיר.

הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות.

לאחר חקירת עדי התובע התבקש ביהמ"ש לקבל כראייה חוות דעת , בהתאם להסכמת הצדדים מיום 28.9.06, דו"ח מז"פ, וקבעתי את התיק להגשת סיכומים.

ב"כ התובע הגיש סיכומיו, לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבעים.

ב"כ התובע עתר להורות על מתן פסק דין בהעדר סיכומים, ניתנה על ידי החלטה המורה על העברת הבקשה לב"כ הנתבע לתגובתו. אלא שתגובה לא הוגשה, למרות שעל פי אישור מחשב החלטתי נשלחה לב"כ הנתבעים, ולא הוגשו כל סיכומים מטעם הנתבע.

למרות זאת איני מורה על מתן פסק דין בהעדר ופסק דיני זה יינתן על יסוד התיק והראיות שהוגשו.

טענות התובע:

התביעה הינה לתשלום יתרת חוב בחשבונות הנתבע מס' 1 ובערבות הנתבע מס' 2.

אין מחלוקת באשר ליתרת החוב בחשבון.

התובע טוען כי הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"), המיר 20,000$, וקיבל את כספי ההמרה במזומן לחשבונו. הסתבר כי המדובר בדולרים מזויפים ולפיכך, חויב חשבונו בסכום ההמרה. בנוסף קיימות יתרות חובה קטנות בחשבון אחר שלא הוכחשו.

טענות הנתבעים כפי שפורטו בבקשה למתן רשות להתגונן:

הנתבעים טענו כי אכן הנתבע המיר את הסכום של 20,000$, אלא שהדולרים שהומרו לא היו מזויפים,  וכי בעת ההמרה פקידת התובע מספרה את השטרות שנמסרו על ידו, וכי התובע לא הציג את מספור השטרות .

עוד טוען הנתבע כי הדולרים שמסר להמרה היו תקינים ואין כל אינדיקציה ממנה יעלה כי הדולרים שהוא מכחיש כי הינם מזויפים נמסרו לתובע על ידו.

דיון:

המחלוקת המרכזית בין הצדדים ואשר בגינה נוצרה יתרת החובה בחשבונות הנתבע נוגעת לאירוע המרת הדולרים.

התובע טוען כי הנתבע מסר לו דולרים מזויפים, לאחר שהסתבר זיוף הוגשה תלונה למשטרה, הדולרים הועברו לבדיקת המז"פ המשטרתי, ואכן הומצא דו"ח מז"פ המאשר כי הדולרים מזויפים.

בנסיבות אלה טוען התובע קמה לו הזכות לחייב את חשבונו של הלקוח בסכום ההמרה ששולם בגין הדולרים המזויפים.

הנתבע מנגד טוען כי הדולרים שמסר לא מזויפים, ואם יש אצל התובע דולרים מזויפים הרי לא מדובר בדולרים שהוא מסר.