פסק-דין בתיק א 220600/02

בפני תביעה בגין נזק שנגרם למונית השייכת לתובע, בעת שהיתה נהוגה בידי מר יעקב בן שטרית (להלן: " הנהג") בתאונה עם מכונית נהוגה בידי הנתבע ומבוטחת ע"י הנתבעת.

לטענת התובע נסע הנהג בנתיב השמאלי, ואילו הנתבע שניסה לעקוף משאית בנתיב הימני, איבד שליטה, פגע במשאית וסטה לנתיב הנסיעה של המונית. לטענת הנתבעים נסע הנתבע בנתיב הימני, והמשאית פגעה בו מאחור. כתוצאה הסתחררה מכוניתו ופגעה בשני כלי רכב נוספים, ביניהם המונית של התובע.

למען שלמות התמונה אציין כי תביעה זו אוחדה עם תביעה בת.א. 204575/01 אשר הגושה ע"י כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המעבידה של נהג המשאית, והמבטחת שלה, מנורה חברה לביטוח בע"מ. תביעה זו נמחקה ע"י כלל חב' לביטוח בע"מ.

עפ"י דו"ח שמאי וצילומי נזק נגרם למונית נזק בצד ימין ובחזית, כאשר הפגיעה בדופן ימין היא זו שנוצרה מפגיעת המכונית של הנתבע.

כאמור טוען הנתבע, הן בהודעתו והן בכתבי טענותיו כי המשאית פגעה בו מאחור. כך גם העיד הנתבע.למעט טענה זו היתה עדותו של הנתבע ככלל מעורפלת והוא לא ידע להשיב לשאלות בסיסיות באשר לאופן בו אירעה התאונה.

בחלקו הראשון של דו"ח השמאי נכתב בתמצית כי מכוניתו של הנתבע נפגעה במוקד חזית ובמוקד אחורי כאשר לגבי המוקד האחורי נרשם כי הנזק אירע במגן אחורי, ופח אחורי וכנף אחורית שמאלית. עם זאת מגוף חווה"ד וביתר שאת מצילומי הנזק עולה כי למעשה נפגעה מכוניתו של הנתבע בדופן שמאלית בחלקה האחורי (באיזור הכנף), וכן בחזית.

תחילה העיד הנתבע כי הגיע מנתיב השתלבות ומייד לאחר מכן אירעה התאונה עם המשאית. רק לאחר מכן ניסה לתקן את גרסתו והעיד כי התאונה ארעה כקילומטר לאחר ההשתלבות, גרסה אותה אינני מקבלת.

כאמור התחמק הנתבע מלהשיב על שאלות בסיסיות הנוגעות לתאונה, אך הוא הודה כי למשאית נגרמו שריטות בצד ימין קדמי.

נהג המשאית העיד כי כשהתחלף הרמזור לירוק החל בנסיעה בנתיב הימני. לאחר הצומת ישנו כביש משתלב מימין ממנו הגיע הנתבע תוך ניסיון להידחף לפני המשאית, לתוך נתיב נסיעתה. תוך כדי שהנתבע נכנס באלכסון לכביש בו נסעה המשאית, פגע עם דופן שמאל בחלקה האחורי של מכוניתתו בפינת הפגוש הקדמי-ימני של המשאית. עפ"י עדותו הגיע הנתבע במהירות וניסה לעקוף את המשאית מימין.

כעולה מהאמור לעיל, עולים צילומי הנזק במכוניתו של הנתבע בקנה אחד עם גרסת נהג המשאית, והתובעת.

מאחר והתביעה שבפני היא רק נגד הנתבע ומבטחת רכבו ולא נגד האחראים למשאית, וזאת לאחר שהנתבעים הגיעו איתם להסדר בתיק שבו הגישו נגדם תביעה, ובהתחשב בכך שאין חולק כי מכוניתו של הנתבע היא שפגעה במכוניתו של התובע, הרי שיש צורך לקבוע אם לנתבע אחריות לתאונה, שכן אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, הרי שכל חלוקת אחריות בינו לבין נהג המשאית, אינה מעניינו של התובע.

מחומר הראיות שבפני עולה כי לא רק שלנתבע אחריות לתאונה, אלא שהוא האחראי העקרי לה, ונהג המשאית, נושא, לכל היותר, ברשלנות תורמת (ודבר זה אינני קובעת שכן הוא אינו מעניינו של הדיון שבפני). צילומי הנזק של הנתבע עצמו מורים על כך שהוא לא קיבל מכה מאחור אלא בדופן שמאל, דבר שגרם לסיבסובה של המכונית לרוחב הכביש שם פגעה במונית.

לפיכך בתביעה שבפני נושא הנתבע באחריות לתאונה.

התובע טוען כי ניזוק ברכיבים כדלקמן:

יתרת דמי הפוליסה בסך 826 ש"ח.

השתתפות עצמית בסך 2,553 ש"ח.

תשלום מכס בסך 246 ש"ח

אובדן שכר בגין השבתת המונית ל- 12 ימי עבודה לפי 406 ש"ח ליום, ובסה"כ 4,872 ש"ח.

אני מקבלת את התביעה בגין יתרת דמי הפוליסה, השתתפות עצמית ותשלום למכס. אשר לאובדן שכר בגין השבתת המונית, עפ"י המסמך שהוגש מאת מנהל החשבונות של התובע, הגם שנרשם בכתב יש כי שכר ליום עבודה הוא 406 ש"ח, הרי שההכנסה היומית נטו היא 116 ש"ח. לאור האמור לעיל, הרי שבגין 12 ימים זכאי התובע לסך של 1,396 ש"ח.