פסק-דין בתיק א 22058/07

הדיון בשתי תביעות אוחד. שתיהן נובעות מאותה תאונת שרשרת ונוגעות לנזקים שנגרמו למכוניות שהיו מעורבות בתאונה. מכוניתה של גב' בנימין התנגשה מאחור במכוניתו של מר בר-אילן. אין חולק על-כך שלפני ההתנגשות עמדו שתי המכוניות. גב' בנימין העידה בבית המשפט שמכוניתה נפגעה מחבטה גדולה וחזקה מאחור, שהרימה אותה והעיפה אותה קדימה על המכונית שלפניה (של מר בר-אילן). תוך כדי תנועה היא חשה חבטה נוספת ש"עוד יותר" דחפה אותה על רכבו של מר  בר-אילן. סמוך לאחר התאונה  אמרה הגב' בנימין פעמיים לשוטר שמכוניתה נפגעה רק ממכה אחת. את ההבדל בין הגרסאות ניסתה הגב' בימין להסביר בכך שהשוטר גבה את עדותה במכונית, בעודה נתונה ל"הלם, התאונה ודואגת לילדיה השוהים על הכביש, סמוך לגדר ההפרדה ולהרגשתה חשופים לסכנה.

ינון כהן, נהג במכונית שהתנגשה במכוניתה של הגב' בנימין. הוא סיפר שנסע במהירות 90 קמ"ש הבחין במכונית שלפניו עוצרת ובלם. בעוד מכוניתו במהלך הבלימה - ובטרם נעצרה - היא נפגעה מאחור ע"י מכונית אחרת. כתוצאה מפגיעה זו נהדפה מכוניתו ופגעה במכוניתה של גב' בנימין. עדותו היתה מסוייגת למדי וכשהוצגה לו האפשרות שהוא התנגש במכונית שלפניו לפני שנפגע בעצמו מאחור, אמר שלא כך חווה את האירוע, אך הדבר אפשרי.

ירון אוחיון העיד שנסע במהירות 70-80 קמ"ש  במרחק 5-10 מ' מאחרי מכוניתו של מר כהן. הוא הבחין שמר כהן מתנגש במכוניתה של גב' בנימין, בלם אך לא הצליח למנוע תאונה. נוסעו, שי יעקב, תיאר את התאונה באותו אופן והעריך שלפני התאונה הם נסעו ב"מהירות מקובלת" לכביש בינעירוני, דהיינו 90 קמ"ש.

הסתירות בין עדות ינון כהן לעדויות ירון אוחיון ושי יעקב, מתיישבות עם האינטרסים שלהם. מיד אחרי התאונה, כשהאינטרס המשפטי שלה טרם התברר לה, אמרה גב' בנימין פעמיים דברים ברורים  לשוטר: מכוניתה נפגעה רק פעם אחת. בדרך כלל די היה בעדות זו כדי להצביע על  מר אוחיון כעל האחראי לתאונה. והנה, בדיון, שינתה הגב' בנימין את גרסתה וסיפרה שמכוניתה ספגה שתי פגיעות - ובכך הצביעה דווקא על מר כהן כאשם בתאונה (או לפחות, ברוב נזקיה). האינטרס בשינוי הגרסה דווקא בעיתוי זה גלוי לעין, שהרי העדות והשינוי בגרסה באו לעולם לאחר שהתברר לעדה שתביעת בעלה (שלא תבע את ירון אוחיון ומבטחתו כלל) תכשל אם תתמיד בגרסה הראשונה שנתנה לשוטר! לאור זאת, אני מעדיף לסמוך על הגרסה הספונטאנית שגבה השוטר וקובע, שמכוניתה של הגב' בנימין נפגעה פעם אחת בלבד.

יינון כהן העיד באופן מהוסס מאוד. הוא סיפר שבלם בלימה חזקה, אף שלא ידע אם זו היתה בלימת חרום ממש. הוא לא הספיק לעצור ומיד נפגעה מכוניתו מאחור והוטחה במכוניתה של גב' בנימין. צילומים שצילם יעקב בנימין מיד אחרי התאונה, מנציחים היטב את זירת האירוע. לצד המכוניות עדיין ניכרים שברים שונים והמכוניות טרם הוזזו ממקומן. חיפשתי בתמונות סימני בלימה מאחר צמיגיה של מכוניתו של יינון כהן - אך לא מצאתי אותם. היתכן? שאלה מטרידה אחרת נוגעת לאופן שבו נדחפה מכוניתו (פורד פוקוס) של יינון כהן מתחת לרכבה (מאזדה mpv) של גב' בנימין. דומה שהמענה לשתי השאלות זהה: הפגיעה במכוניתו של מר כהן "הרימה" את חלקה האחורי כך שהפריעה לפעולת הבלמים וגם השפילה את חזיתה, כך שהיא חדרה מתחת למכוניתה הגבוהה יותר של גב' בנימין.

היתכן שפגיעה של מכונית המיצובישי של ירון אוחיון תגרום נזק כה רב אף שלא ניכר בחזיתה נזק רב? המענה על כך נעוץ בנתונים שסיפק ירון אוחיון עצמו: הוא סיפר שנסע במהירות 70-80 קמ"ש, 5- 10 מ' מאחורי הפורד של יינון כהן כשהבחין שהפורד התנגש במכונית ה-mpv.  זמן התגובה שחולף בטרם מתורגמת ההגנה שיש לבלום לפעולת בלמים גוזל יותר משניה.  במהירויות שציין מר אוחיון עוברת מכוניתו יותר מ-20 מטרים בכל שניה. לאור עדותו של שי יעקב יתכן שהמכונית נסעה אף מהר יותר. ברור, שנסיעה 5-10 מ' מאחרי הפורד, במהירויות כאלה,  היתה קרובה מכדי להותיר לו זמן ללחוץ על הבלם ובודאי שלא הותירה שהות לבלימה (או אפילו להאטה). אכן גם בצילומים שמאחורי המיצובישי אין כל סימני בלימה! הרי ההסבר לעוצמת ההדיפה ולמיקום הפגיעות: המיצובישי הפליגה במלא מהירותה אל תוך הפורד והעיפה אותה קדימה. מצילומי המכוניות אחרי התאונה ברור שהמיצובישי והפורד נסעו ממש בימין הנתיב בעוד שה- mpv נסעה סמוך לשמאלו. כשפגעה הפורד ב-mpv, היא הלמה בחלק הימני האחורי של ה-mpv ודחפה אותה קדימה ושמאלה וסובבה אותה מעט.

המסקנה: לאור האמור שוכנעתי שהגורם לתאונה היתה אי שמירת מרחק ונסיעה מהירה מדי של המיצובישי שבה נהג ירון אוחיון. יתכן, שגם אלמלא פגיעה זו היה הפורד של יינון כהן פוגע במכוניתה של הגב' בנימין, אלא שאפשרות זו לא התממשה. מר בנימין לא תבע את נזקו ממר אוחיון וממבטחתו, אלא ממר כהן ומבטחתו. בדיון נאמר שאתמול הוגשה בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף נתבעים נוספים, אלא שבקשה זו לא הובאה בפני, ולא נדונה והתביעה התבררה כפי שהוגשה. בין יעקב בנימין לבין ירון אוחיון וחברת שומרה לא נפתחה בהליך זה כל חזית דיונית. איחוד הדיון בתיקים לא שינה זאת. לאור ההכרעה שלעיל, טוב יעשו הצדדים הנוגעים לענין אם יסדירו את תשלום הפיצוי בלי שתוגש תביעה נוספת, הפעם בין הצדדים הנכונים. התביעה בת"א 22058/07  - נדחית ללא צו להוצאות.  התביעה בת"א 69711/06 מתקבלת והנתבעים שם ישלמו לתובעת סך 69,919ש"ח  הנושא הפרשי הצמדה כדין מיום 17.12.06 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף שכ"ט עו"ד  בשיעור 10% בתוספת מע"מ, האגרה ששולמה ושכר העדים שנפסק.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן בהעדר הצדדים היום 29 בנובמבר 2007, י"ט בכסלו התשס"ז.

ירון בשן, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: