פסק-דין בתיק א 22026/04

1.    ב-19.5.03 חייב הבנק הנתבע (להלן: " הבנק") את חשבונם של התובעים בסכום של 20,500$ לשם הוצאת שיק בנקאי לפקודת חסן מאזן - הוא צד ג' 2 (להלן: " מאזן").

הבנק הודיע לאילן קרמר, הצד השלישי מס' 1 (להלן: " קרמר"), שההמחאה הבנקאית עבור מאזן מוכנה;  קרמר הודיע למאזן על דבר ההמחאה אשר ממתינה לו, וזה נטל מהבנק את ההמחאה והגיש אותה לפירעון.

כל הפעולות הללו של הבנק בוצעו על פי הוראות בפקס שהתקבלו אצלו ב-15.5.03, מהתובעת 1.

ב-5.6.2003 חזר הבנק על אותן פעולות בדיוק: חייב את חשבון התובעים ב-20,500$, הוציא שיק בנקאי לפקודת מאזן, והודיע לקרמר כי השיק עבור מאזן מוכן.

גם הפעם נטל מאזן את ההמחאה, וזו נפרעה, אלא שבפעם הזו התברר שהוצאת ההמחאה וחיוב החשבון לכיסוייה, נעשו בשוגג. 

הפקידה שטיפלה בחשבון בעת שנערכה ההמחאה הבנקאית ב-19.5.2003 פרשה מתפקידה ואת מקומה מלאה פקידה אחרת ש"גילתה" את הוראת התובעת מהחודש הקודם ודאגה לביצועה, מבלי להיות ערה לכך שההוראה הזו כבר בוצעה.

חשבונם של התובעים חויב אפוא פעמיים בסכום של 20,500$, על יסוד ההוראה היחידה מה-15.5.2003.

2.    משעמדו התובעים על דבר החיוב הכפול בחשבונם - היה זה בראשית חודש אוגוסט 2003 - פנו מיד לבנק בדרישה להשיב להם את הסכום שבו חויב חשבונם שלא בהוראתם.

הבנק השיב לתובעים במכתב מה-24.8.03 (נספח ד לתצהיר התובעים), שהעניין בבדיקה ועד שתגובש עמדתו, הם מתבקשים לפנות לקבלן ולדרוש את החזר הכסף או את קיזוזו על מנת להקטין את הנזק וכן, לסייע בידי הבנק בתאום פגישה עם קרמר ומאזן. פגישה כזו עם הבנק לא התקיימה, ומשדרישת התובעים לא נענתה, הוגשה תביעה זו.

התובעים מבקשים לחייב את הבנק להשיב את המצב לקדמותו "ולמלא את החסר בחשבונם... ולפצות את התובעים בגין רשלנותו, מעשיו ו/או מחדליו של הבנק" (סעיף 18 לכתב התביעה).

הבנק מודה אומנם שהחיוב הנוסף בסכום של 20,500$ בוצע בטעות, אך סבור שהוא פטור מהשבתו לתובעים, או במקרה הגרוע - שהוא זכאי לשיפוי מלא בגינו מקרמר שהודיע למאזן על דבר ההמחאה שממתינה לו, וממאזן שנטל את ההמחאה והגיש אותה לפירעון. משהוגשה התביעה, שלח אפוא הבנק הודעות צד ג' לשני האחרונים.

כנגדם טוען הבנק, בין היתר, שאם הופרה התחייבות כלשהי כלפי התובעים "הרי הפרה זו נגרמה בעקבות התרמית, חוסר תום הלב והצגת מצגי השווא של הצד השלישי, אשר שימש כשלוח של התובעים, ובעצם הסכמתו לקבל את השיק הבנקאי ולעשות שימוש בכספים נשוא השיק, יצר בפני הבנק מצג כי הוא פועל עפ"י הוראה מפורשת של התובעים".

אין צריך לומר, שהצגת הדברים כך היא היפוך יוצרות מוחלט . הבנק - שלוח של התובעים בעצמו, "ממנה" להם שלוחים; טועה ובעצם מטעה, אך תולה את האשם במי שפעל על סמך טעותו.

מכל מקום, בישיבת ההוכחות הראשונה, עוד טרם הושלמה החקירה הנגדית של קרמר, הודיע בא כוחו של מאזן - הצד השלישי 2 - כי הוא מושך את התצהיר של מרשו.

בישיבת ההוכחות השניה שבה נשמעו גם סיכומי הצדדים, הודיע ב"כ הבנק כי הוא חוזר בו מהודעת צד ג' כנגד קרמר.

3.    האירועים שהניבו את התביעה כאן התרחשו על רקע הדברים הבאים:

בני הזוג שחר החליטו להשתקע בארץ ולבנות את ביתם בקיסריה. הבניה, שככל הנראה לא הסתימה עד היום, בוצעה בחלקה בעוד התובעים מתגוררים בחו"ל. את שירותיו של קרמר, מהנדס במקצועו ושכן לעתיד, שכרו התובעים על מנת שיפקח על הבניה. הלה הפנה אותם לקבלן מאזן, ועמו התקשרו התובעים בהסכם פאושלי להקמת השלד, תמורת סכום כולל של 205,000$.

על פי ההסכם, היה על התובעים לשלם את הסכום האמור ב-9 תשלומים לפי התקדמות הבניה, כשתקופת הבניה מתחילה בספטמבר 2002 ומסתיימת תוך מחצית השנה לאחר מכן.  (סעיף2 לנספח להסכם - נספח ה לתצהיר התובעים).

בבנק ניהלו התובעים חשבון דולרי, ממנו שולמו למאזן, הכספים על חשבון התמורה בגין הבניה. מכיוון שהתובעים התגוררו בעת ההיא בחו"ל גובש נוהל לפיו: