פסק-דין בתיק א 219499/02

א.        עיקר העובדות וטענות הצדדים

1.         מעשה בשני אחים אשר כמאמר הבריות הינם צהובים זה לזה.

תעתועי הגורל זימנו כי שני האחים הנ"ל, שהינם התובע והנתבע בתובענה זו, חולקים מאז שנת 1974 במשותף ובחלקים שווים ביניהם זכות דיירות מוגנת בחנות ברח' דיזנגוף 106 ת"א (להלן: "החנות").

אין חולק כי ביום 21.9.02 נחתם בין בעלי הדין הסכם (להלן: "הסכם החלוקה") לפיו נקבע כי כ"א מהם יחזיק וישתמש בחנות באופן בלעדי אחת ל-3 שנים, לסירוגין.

2.         בתביעה שבפני (לה קדמה התדיינות אחרת בין בעלי הדין, כמפורט להלן), טוען התובע כי לאחר שהנתבע קיבל מן התובע את החזקה בחנות ביום 1.12.98 הוא השכיר אותה לצד שלישי החל מיום 13.7.99, באופן שהצד השלישי החזיק בחנות עד יום 15.7.02 וזאת חרף העובדה שעל פי הסכם החלוקה, היה על הנתבע למסור את החזקה בחנות לתובע כבר ביום 15.1.02.

3.         משלא פונתה החנות במועד, חרף דרישות התובע, הגיש זה לבית המשפט תביעה לסילוק יד (ת.א. 161296/02, מוצג נ/2) אשר הסתיימה בפסק דין מיום 1/7/02, שנתן תוקף להסכם פשרה בין בעלי הדין, בו נקבע כדלקמן:

3.1       כי על הנתבע למסור את החזקה בחנות לידי התובע כשהיא פנויה ונקייה מכל חפץ ואדם שלא היו בחנות ביום תחילת החזקה בידי הנתבע בשנת 98'.

3.2       על הנתבע להחזיר את מצב הנכס לקדמותו עד לתאריך 15.7.02.

3.3       איחור של 7 ימים לא ייחשב כהפרה.

3.4       לתובע ניתנה הזכות לתבוע את נזקיו מן הנתבע.

4.         לגרסת התובע, נמסרו לו מפתחות החנות רק ביום 24.7.02 ולטענתו גילה כי נעשו בחנות שינויים מהותיים וכי היא ניזוקה ללא אפשרות להפעילה במצבה.

התובע מוסיף וטוען כי חרף פניותיו ודרישותיו, נמנע הנתבע מלתקן את הנזקים וכי בהעדר אמצעים בידי התובע, לא עלה בידו לשפץ את החנות.

5.         בכתב התביעה המתוקן, עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום נזקיו והוצאותיו בסכום של 210,829 ש"ח, הכוללים בעיקר דמי שימוש ראויים, הפסד רווח ועלות השבת החנות לקדמותה.

6.         מנגד, טען הנתבע כי התובע היה מודע להשכרת החנות לצד שלישי על כל פרטיה והוסיף כי בין בעלי הדין הייתה הבנה לפיה לא הקפידו בתקופות החזקה הבלעדית.

הנתבע הוסיף וטען כי איחר כדי יומיים בלבד מעבר למועד שנקבע בהסכם הפשרה.

לטענת הנתבע, ידע התובע כי הצד השלישי ביצע שינויים לא משמעותיים בחנות וכי מכל מקום, החל מיום 24.7.02 חדל הנתבע מלהיות בעל השליטה בחנות.

הנתבע טען כי החזיר את המצב בחנות לקדמותו כמתבקש מהסכם הפשרה ואף השביח את הנכס.

7.         הנתבע כפר בטענות התובע לגבי הנזקים שנתבעו וטען כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו וכי ברקע התביעה מערכת היחסים העכורה שבין האחים וניסיון להטריד את הנתבע.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.