פסק-דין בתיק א 2194/05

התובע יליד 1971, נפגע בגופו בתאונת דרכים קטלנית שארעה ביום 31.3.05, בה נספו 8 בני משפחתו כאשר הוא היחיד שניצל. לטענתו התאונה ארעה בהיותו נוסע ברכב שהשימוש בו מבוטח בידי הנתבעת 1.

 הנתבעת 1 כפרה בחבות ולכן צרף התובע את הנתבעת 2 .

 ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים בלינסון שם אובחנו חבלות פנים, דימום באזור באף, נפיחות בעין, חוסר יכולת להניע צוואר, רגישות בברכיים ובירך שמאל.

 בטומוגרפיה ממוחשבת נתגלו בעצמות הפנים שברים רבים.

התובע נבדק על ידי פסיכיאטר אשר המליץ לתובע על טיפול נפשי במידת הצורך והוא שוחרר ביום 6.4.05 עם המלצות להמשך טפול ומעקב רפואי.

 התובע עבד במפעל "כל כיפוף" והשתכר שכר חודשי  נטו ממוצע של 4,920 ₪ (נכון לתחילת 2005.

 נטען כי התובע מאז התאונה ועד היום טרם חזר לעבודתו ואף לא לכל עבודה אחרת, וזאת באמצעות אישור רופא תעסוקתי בו מבקש הרופא התעסוקתי מאורטופד, להמשיך את חופשת המחלה של התובע עד ליום 5.2.06 ואף קובע כי המבקש אינו מסוגל להמשיך בעבודתו מיום 6.2.06.

 התובע טוען כי הוא נעזר באחיו חמיס המסיע ומלווה אותו לכל הבדיקות והטיפולים.

 לדברי התובע הוא היה אצל פסיכולוג חסן עאמר שהפנה אותו לפסיכיאטר ונקבע לו ביקור אצל הפסיכיאטר .

 לדבריו, עדיין לא שילם לאותו מטפל וסוכם עמו כי הוא ישלם לו כאשר יתקבלו כספים בתיק.

לפיכך דורש התובע את צורכי מחייתו עבור 14.5 חודשים מיום התאונה בסך 79,562 ₪, בנוסף, תשלום חודשי לעתיד בסך 5,487 ₪ לכל חודש עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים עבור המבקש ומלווה בסך 13,500 ₪ בצרוף תשלום חודשי בסך 1,000 ₪ עד למתן פסק דין. בנוסף בגין עזרת צד ג' בסך 47,250 ₪ ותשלום חודשי של 3,500 ₪ לעתיד עד למתן פסק דין ובגין טיפולים רפואיים לעבר סך של 29,000 ₪ ולעתיד סך של 2,000 ₪ לכל חודש.

הנתבעת 1 טוענת כי אין לה חבות לפיצוי התובע, בהעדר כיסוי ביטוחי של הרכב שבו ארעה התאונה מאחר ותעודת הביטוח שהוצגה לבית המשפט הינה מזוייפת ובפועל לא שולמה פרמיה לידי חברת הביטוח מעולם.

הנתבעת אף הגישה תלונה למשטרה בגין זיוף ונסיון לקבל דבר במרמה .

נטען כי מכתב האישום שהוגש נגד התובע בבית המשפט לתעבורה בפ"ת ת.ד. 1768/05 עולה כי הוא שנהג ברכב נשוא התאונה ולא כפי שהוא מציין בכתב תביעתו ובבקשה לתשלום תכוף, כי אחיו המנוח הוא שנהג ברכב בעת התאונה.

רישיונו של התובע נשלל לתקופה ארוכה ובערער שהגיש לבית משפט העליון בבש"א 8514/05 טען כי לא הוא נהג ברכב אלא אחיו המנוח. כב' השופטת א. חיות מציינת בהחלטה :  "טענת העורר כי לא קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לביסוס אשמתו כמי שנהג ברכב... דינה להדחות. העובדה שהעורר נהג ברכב לכאורה עולה הן מהודאתו המפורשת בהודעה מיום 31.3.05 הן מהודעת הרופא ד"ר בצלאל סיון מיום 19.4.05 בה התייחס לתעוד שרשם מפי העורר בעת שקלט אותו בבית החולים, והן מזכרון הדברים שערך השוטר ... לאחר ששוחח עם העורר. עובדה זו אף עולה בקנה אחד עם הודעתו של אבנר מוצפי משרות מכבי אש שניתנה ביום 5.4.05 בה סיפר כי חילץ את אחיו המנוח של העורר מהמושב שליד הנהג... ".

(ראה בש"פ 8514/05 מיום 18.9.05 (לא פורסם).

הנתבעת טוענת כי על מנת שנפגע יהא זכאי לתשלום תכוף על פי חוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:"החוק"), עליו להראות ולו לכאורה כי הינו זכאי לפיצוי לפיו והפיצוי נדרש ממי שלפי סעיף 5(ב) ממי שחייב בפיצויים לפי החוק.

טוענת הנתבעת 1 כי אין המדובר בתאונה רגילה בה לא מתעוררת סוגיית החבות אלא שקיימת הכחשה לעצם נסיבות ארוע התאונה והחבות לפי פוליסת הביטוח ויש לדחות את בקשת התובע לתשלום תכוף.

הנתבעת 2 טוענת כי הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת 1 בביטוח תקף ועל פניו תעודת הביטוח ללא פגם ולכן אין עילה כלפיה אלא כלפי הנתבעת 1.