פסק-דין בתיק א 219338/02

בפניי תביעה על סך של 9,087 ש"ח אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק וייצור מוצרי פלדה.

טוענת התובעת כי לאחר שסיפקה לנתבעת ממוצריה נותרה לחובתה של האחרונה יתרת חובה בסך הנ"ל. להוכחת טענותיה אלו מצרפת התובעת העתקי חשבוניות בגין המוצרים שסיפקה לטענתה לנתבעת.

התובעת טוענת כי תנאי התשלום שנקבעו בין הצדדים הם שוטף + 90, וכן הוסכם כי במקרה של פיגור בתשלום כלשהו יהיה על הנתבעת לשלם לתובעת תוספת של ריבית פיגורים והכל עפ"י הנוהג המקובל. עוד הוסכם, לטענת התובעת, כי המחיר הסופי של המוצר ייקבע ביום התשלום בפועל בהתאם להפרשי שער הדולר לעומת הסכום הנקוב בחשבונית. 

הנתבעת הינה חברה ציבורית העוסקת בייצור ושיווק אלומיניום.

טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בסך הנ"ל.

טענתה העיקרית של  הנתבעת היא כי תנאי תשלום הצמודים לדולר  וחיובי ריבית פיגורים ע"י ספקים, לא היו מקובלים עליה בעסקאותיה עם התובעת, לא סוכמו עם התובעת ואינם נהוגים אצלה ולהוכחת טענה זו הגישה כרטיסי הנהלת חשבונות של ספקיה האחרים.

עוד טענה הנתבעת כי החשבונית נשוא התביעה לא הוצגה מעולם בפני הנתבעת, הפרשי השער הנטענים הם בגין שנת 2001 ואילו החשבונית הוצאה זמן רב לאחר מכן.

עוד טענה הנתבעת כי על גבי ההזמנה לא צוינה הצמדה ולא כל רישום לגבי תנאי התשלום שוטף + 90 אלא המחיר השקלי הסופי.

התביעה, כפי שלהלן, נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

אין מחלוקת באשר להספקת הסחורה ע"י התובעת ולגבי תשלום הקרן ע"י הנתבעת, אך חלוקים הצדדים בעניין תנאי התשלום והשלכתם ליתרת חוב הקיימת על אף ביצוע תשלומים בסכומי החשבוניות ע"י הנתבעת.

נטל  השכנוע

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים בפני ביהמ"ש זה, ובסיכומי הצדדים אשר הונחו בפני, נחה דעתי כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל וכי יש לדחות את  התביעה זו וכפי שיפורט להלן:

התובעת הראתה  כי לאחר קבלת הצעות המחיר ששלחה לנתבעת ובהסתמך עליהן הזמינה הנתבעת את מוצרי התובעת בהתאם להצעות המחיר.

בהצעות המחיר שנשלחו על ידי התובעת לנתבעת לפני ביצוע האספקה לא  צויין כי  שעל הנתבעת לשלם הפרשי שער וריביות פיגורים. אינני סבור כי הכיתוב על גבי החשבוניות בה צויין הערך הדולרי והתנאים מעבר לדף יש בהם בכדי לחייב את הנתבעת.

בעניין זה מקובלת עלי טענות ב"כ הנתבעת כי אין הנתבעת מחוייבת לתנאי החשבונית שכן אין מחלוקת כי בכל מקרה בו ביצעה הנתבעת הזמנה מהתובעת, הגיעה החשבונית אל הנתבעת לאחר אספקת הסחורה.

מאחר וכך, התנאים המופיעים, לטענת התובעת, על גב החשבונית, אינם יכולים להיות חלק מתנאי ההזמנה או  תנאי ההתקשרות בין הצדדים, שכן הוספו ע"י התובעת לאחר כריתת  "החוזה" בין הצדדים.

מר שני העיד בתצהירו, ודבריו לא נסתרו, כי הנתבעת מעולם לא הסכימה לתנאים דרקוניים אלו. כמו כן ניתן להיווכח מעיון בחשבוניות אשר צורפו ע"י  התובעת, כי אף אחת מהן אינה חתומה.

מדובר בניסיון של התובעת להוסיף תנאי לאחר ההזמנה ע"י הנתבעת ולאחר אספקת הסחורה.