פסק-דין בתיק א 219131/02

1.         התובעת היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי ביגוד.

            הנתבע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בעלים של עסק (חנות) למכירת בגדים בבני ברק.

הנתבע היה רוכש מוצרי ביגוד שונים מהתובעת.

            התביעה היא ליתרת חוב, שלטענת התובעת, נותר הנתבע חייב לה בתום ההתקשרות ביניהם, סך של 71,956 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (8/12/02).

            הנתבע מכחיש את החוב הנטען.

2.         ההתקשרות בין הצדדים החלה בחודש יולי 1999 (יוסי ג'נודי, מנהל התובעת, עמ' 2 לפרו') והתנהלה במשך 3 שנים, עד סיומה בחודש יולי 2002.

            כפי שהדברים משתקפים בדפי החשבון של הנתבע אצל התובעת (נספח ג' לתצ' ג'נודי), הנתבע רכש מהתובעת סחורה באופן שוטף, מידי חודש, ולרוב גם פעמים אחדות בחודש אחד, ושילם עבורה בשיקים דחויים ל-90 יום, ואף יותר מכך. מכל מקום, התשלום לא חפף בהכרח את שווי הסחורה שהגיעה בעת התשלום, אלא היה מבוצע "על החשבון" (הנתבע, עמ' 28).

            התובעת היתה מוציאה את הסחורה לנתבע, בדרך כלל אל עסקו, אך לעיתים גם אל מקומות אחרים שהנתבע שהה בהם (הנתבע, עמ' 22), או אף לידי גורם שלישי שתואם ביניהם (ג'נודי, עמ' 8 למטה).

            התובעת היתה מצרפת לסחורה בדרך כלל חשבונית, ולעיתים צירפה אליה תעודת משלוח, והחשבונית עליה יצאה לאחר מכן (ג'נודי, עמ' 7).

            התובעת ניהלה חשבון נפרד של הנתבע, באופן ממוחשב, שבו נרשמו כל התנועות הרלבנטיות: חיובים, תקבולים וזיכויים (נספח ג' לתצ' ראשון של ג'נודי, הנספח להודעתו מיום 20/12/05).

3.         הגם שהתביעה מתבססת על יתרת החוב הסופית של הנתבע, קרי: החוב שנותר בתום ההתקשרות ביניהם (יולי 2002), ג'נודי צירף לתצהירו הראשון את "דו"ח מצב החשבון" של שנת 2002 בלבד (להלן - הדו"ח), וכן את העתקי החשבוניות ותעודות המשלוח שהוצאו באותה שנה בלבד.

            מהדו"ח אכן עולה שהסחורה האחרונה שסופקה לנתבע היתה ביום 1/7/02 (הדבר לא מוכחש על ידי הנתבע), אך משתקפות בו גם תנועות זכות וחובה שארעו לאחר מכן, עד ליום 9/8/02 (גם הן אינן מוכחשות).

            מוקד המחלוקת העיקרי שבין הצדדים הוא השורה הראשונה שבדו"ח, שאמורה לשקף את יתרת השנה הקודמת בסך 42,414 ש"ח, ובענין זה נדון בהמשך.

4.         כפירתו של הנתבע בחוב הנתבע, כפי שהיא משתקפת בכתב הגנתו ובתצהיר העדות הראשית שהגיש כוללנית וגורפת:

            (סעיף 6) " בשנת 2002, התברר לי כי אין התאמה בין הוצאותיי להכנסותיי, הסתבר לי כי למרות שהחנות עבדה גדלו ההוצאות מול ההכנסות".

            לא ברור הקשר שעשה הנתבע בין "אי ההתאמה" שבין הכנסותיו והוצאותיו בקשר לעסק לבין הסחורה שרכש מהתובעת. האם העובדה שהעסק בכללו לא הרוויח מצביעה על כך שהתובעת מבקשת לחייבו ברכישה שלא בוצעה על ידו?

5.         ממשיך הנתבע בתצהירו (סעיף 18):

            " הסכומים הנדרשים אינם נכונים, ואם וכאשר תפרט התובעת ותציג את כל החשבוניות והמסמכים מהם "כביכול" אני חב לה את הסכום הנ"ל, ניתן יהא בנקל לבחון את דרישתה. מעבר לכך קיימים סכומים ניכרים אותם "שכחה" התובעת לקזז כמפורט להלן".

            אלא, שהנתבע שכח שתצהירו הוגש לאחר תצהיר התובעת (מדויק יותר: חמשה חודשים לאחריו), כאשר התובעת כבר צירפה לתצהירה את כל החשבוניות, תעודות המשלוח ושאר המסמכים, עליהם היא נסמכת.