פסק-דין בתיק א 21868/05

1.         התובעת, הגב' בירנבאום זופיה (להלן: "התובעת"), ילידת 1/1/1923, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4/10/05, עת נסעה במונית, מ.ר. 6720636 (להלן : "המונית"), אשר הייתה נהוגה על ידי הנתבע 1, מר זאבי אלון, ומבוטחת אצל הנתבעת 2, הכשרת היישוב, חברה לביטוח בע"מ,  וזאת עקב עצירה פתאומית של המונית. 

2.         התובעת אושפזה בבית חולים "כרמל",  עקב חבלה באזור ירך שמאל ונמצא כי היא סובלת משבר. התובעת נותחה ושוחררה ב- 11/10/2005. הניתוח היה על ידי קיבוע השבר בשליש התחתון של עצם הירך ע"י מסמר שהוכנס דרך הברך. לתובעת הומלץ בין היתר, שלא לדרוך על הרגל לפחות 6 שבועות. מבית החולים "כרמל" הועברה להמשך טיפול ושיקום בבית-חולים "אלישע",  ואושפזה שם מיום 11/10/05 ועד ליום 2/12/2005. 

3.         המחלוקת בין הצדדים היא על גובה הפיצוי המגיע לתובעת, ולא על עצם קרות אירוע התאונה וזכאותה לפיצויים.

4.         פרופ' וולפין, מומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי (להלן : "המומחה"), הגיש חוות דעת וקבע, כי לתובעת נותרה נכות כדלקמן:

10% - בגין תזוזה במנח השבר בעצם ירך שמאל לפי סעיף 47(2)(א) לתקנות המל"ל.

0% - בגין הגבלה קלה בתנועת ברך שמאל לפי סעיפים 48(2)(ה)(I) הדן בדרגת כיפוף הברך וסעיף 48 (2)(ו)(I) הדן במגבלות יישור הברך.

כן קבע, שאין צורך במינוי נוירולוג או רופא גריאטרי. לעניין התפקוד היומי - מבחינה אורטופדית זקוקה לשימוש קבוע במקל הליכה טריפוד.

פרשת התביעה

5.         מטעם התביעה העידו התובעת עצמה ובתה, הגב' רות הופמן (להלן : "הגב' הופמן").

6.         התובעת העידה כי עובר לתאונה תפקדה באופן מלא בביתה, כך שבשלה, ניקתה, קבלה אורחים, כבסה, קנתה, עזרה לנכדים, יצאה באופן עצמאי ולא נעזרה במקל הליכה ואילו עתה כן. לפני התאונה נעזרה במנקה פעם בשבועיים, אשר שכרה  150 ש"ח בערך לכל פעם, והיא לא נזקקה לעזרת עובדת זרה.

בעקבות התאונה אושפזה חמישה-שישה ימים בבי"ח "כרמל", ולאחר מכן 52 יום ב"אלישע" . המסמכים הרפואיים מביה"ח "כרמל" ומביה"ח "אלישע" הוגשו וסומנו כ- ת/1.

לאחר שובה לביתה, נאסר עליה לדרוך כלל על הרגל, למשך 3 חודשים, ו-3 חודשים נוספים הותר לה לדרוך באופן חלקי לגמרי, בהתאם להוראות הכירורג.

העזרה לה נזקקה לאחר שחרורה התבטאה, בכניסה ויציאה מהמיטה, בהתלבשות, בהליכה לשירותים, בניהול הבית, לא יכלה לעשות כלום, בקושי יכלה לשתות כוס תה שהוגש לה. גם כשהותר לה לדרוך באופן חלקי, נזקקה לעזרה לנוכח ההסתייעות במקל וכאביה.

באותה תקופה הייתה לה עזרה במשך מספר ימים במשך היום, ולאחר מכן קיבלה היתר להעסיק עובדת זרה, הנמצאת אצלה עד היום. עד הגעת העובדת הזרה, בתה עזרה לה, בלית ברירה.

אישור להיתר זמני של העסקת העובדת הזרה הוגש וסומן כ- ת/2; המסמכים הנוגעים לעניין העסקת העוזרת הזרה, הוגשו וסומנו כ- ת/4 (להלן: "המטפלת" או "העובדת הזרה").

מאז התאונה, מי שעזר ועוזר עד היום הם : העובדת הזרה בניהול הבית בעיקר, ובעלה אשר מבוגר וחולה יותר ממנה (אחרי דום לב וניתוח) בקניות בשוק. בתקופת שהותה בבית חולים "כרמל" שהתה עימה כל הזמן בתה - הגב' הופמן, ובזמן שהותה בבית-חולים "אלישע", הגיעו כל יום בעלה והבת.

פנייתה למל"ל לקבלת עזרה נדחתה. החלטת המוסד לביטוח לאומי לעניין תביעתה לגמלת סיעוד הוגשה וסומנה כ- ת/3.

הקושי התפקודי בו היא נתקלת מתבטא בחוסר ניידות וכאבים. להוציא סיר מהמקרר בעייתי עבורה, בעייתי להסתובב בבית, מהבית יוצאת רק בעזרת מונית ולא לבד, אפילו לקופת-חולים אין ביכולתה להגיע לבד. לשם כך יש לה את העוזרת, אשר עוזרת לה בכל הקשור לניידות.

קשה לה לחשב כמה שעות ביום צריכה את עזרתה, לתחושתה היא צריכה אותה כל הזמן, למעט מנוחת הצהריים, ששתיהן נחות. להתקלח ולהתלבש אינה מסוגלת בכוחות עצמה, אינה יציבה באופן מלא,  ולכן לא נכנסת לבדה למקלחת, והעוזרת, עומדת על ידה.

לעוזרת יש יום חופשי בשבוע, או אז עוזרים לה בעלה ובתה.  העוזרת אינה מטפלת ועוזרת לבעלה בבית, למרות שבעלה עבר 4 התקפי לב, בשנות ה- 80, וב- 93 עבר ניתוח לב פתוח. מאז הוא בהשגחה ובמעקב, עכשיו הוא נייד.

הוצאות נוספות שהיו לה, התבטאו בהחלפת האמבטיה, מתוך כוונה שתוכל להיכנס למקלחת בישיבה. הגב' הופמן דאגה לכך בזמן שהותה בבית החולים וזוהי ההוצאה העיקרית. לאחר מכן הייתה ההוצאה של אחזקת העובדת הזרה.