פסק-דין בתיק א 218139/02

1.      התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ועסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעבודות עפר ופיתוח. הנתבעת 1 (להלן: " החברה"), הינה חברה בע"מ שעסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעבודות עפר ופיתוח. החברה פורקה ביום 16.1.03 בעקבות הידרדרות מצבה הכלכלי. הנתבעת 2 (להלן: " ווד-לנד") הינה חברה בע"מ הקשורה לחברה. הנתבעים 3 ו-4  (להלן ביחד: " משה ויואב" או " האחים לזר")הם בעלי המניות בחברה (מחצית כל אחד) ומנהליה וכן מנהלים בווד-לנד שמניותיה מוחזקות על ידי החברה ועל ידי הנתבע 4 (להלן: " יואב"). נתבעת 5 היא שותפות כללית רשומה שהון מניותיה מוחזק ב- 90% על ידי החברה והיתרה על ידי ה"ה אהרון בסעוד (להלן: " השותפות"). הנתבעת 6 הינה חברה בע"מ הפועלת בישראל והמארגנת, מבצעת ומפקחת מטעם הרשויות המקומיות על מכרזים ופרויקטים (להלן: " המשכ"ל"). הנתבע 7, הינו כונס הנכסים של חברת לזר, אשר עסק בכינוס נכסי החברה ונמחק מהתובענה בשלביה הראשונים.

2.      הרקע לתביעה זו הוא שפיקוד העורף הקצה תקציבים לרשויות המקומיות בצפון למימון וסלילת כבישי ביטחון מסביב לישובים באזור הגבול הצפוני, וזאת בסמוך לנסיגת צה"ל מלבנון. המועצות ביקשו באמצעות משכ"ל להוציא מכרז לביצוע העבודות. במכרז זכתה השותפות.

3.      הנתבע 3 (להלן: " משה") פנה למר גיא ירמק, שהוא מנהל התובעת (להלן: " ירמק") וביקש כי התובעת תבצע, כקבלן משנה, עבודות עפר ופיתוח באזור גבול הצפון במסגרת המכרז שפורסם על ידי המשכ"ל. בין התובעת לחברה נחתם ביום 24.5.01 הסכם קבלן משנה לביצוע עבודות עפר ופיתוח (להלן: " ההסכם"). על פי ההסכם, התובעת צריכה הייתה לבצע עבודות פיתוח ועפר במושבים זרעית, מרגליות, כפר יובל וישובים אחרים וכן עבודות באזור המרכז עבור עיריית ת"א. התשלום לתובעת היה בשיקים דחויים המשוכים על חשבון החברה, אשר נפרעו בחלקם. אולם, מאז חודש אוגוסט 2001 השיקים לא כובדו והוחזרו עם הערה "א.כ.מ." ולאחר מכן עם הערה "חשבון מוגבל". התובעת הפסיקה את ביצוע העבודות במהלך חודש אוגוסט 2001.

4.      לאחר הפסקת העבודה נפגשו האחים לזר עם התובעת. לטענת התובעת, במהלך הפגישה סוכם כי התובעת תמשיך בביצוע העבודות והאחים לזר יהיו אחראים לכך שתקבל את כל המגיע לה. באותו מעמד נערך הסכם לפיו העבירו הנתבעים רכב אשר היה בבעלות ווד-לנד לתובעת וזאת כתשלום על חשבון המגיע לתובעת. שווי הרכב הועמד על 37,000 ש"ח. לטענת התובעת הסכם הרכב נעשה ביום 5.9.01 וצורף כנספח ז' לתצהיר התובעת. לטענת התובעת למרות ההסכם נספח ז' התובעת לא הצליחה להעביר בעלות על הרכב בגלל עיקול או שעבוד שהיה על הרכב. התובעת טוענת כי הנתבעים גרמו במעשיהם לתובעת להמשיך בביצוע העבודות מתוך הבטחה ואמונה כי הם ידאגו לפרוע את החוב לתובעת. הנתבעים משכו שיקים מחשבונות בנק נוספים מלבד החשבון של בנק לאומי שהוגבל ומסרו לתובעת שיקים נוספים משוכים על בנק המזרחי ובנק הפועלים.

5.      התובעת הגישה תביעה לבית המשפט השלום בנהריה ביום 30.10.01 בגין 5 שיקים של החברה, משוכים על בנק לאומי לישראל בע"מ, אשר לא כובדו ולא נפרעו. השיקים הם: שיק מספר 7499 בסך 42,558.75 ש"ח זמן פירעון 24.8.01; שיק מספר 7384 בסך 49,284.92 ש"ח זמן פירעון 30.8.01; שיק מספר 7501 בסך 42,558.75 ש"ח זמן פירעון 21.9.01; שיק מספר 7543 בסך 40,643 ש"ח זמן פירעון 30.9.01 ו - שיק מספר 7600 בסך 38,332.89 ש"ח זמן פירעון 19.10.01. סכום השיקים שלא כובדו מגיע לסך של 213,378.31 ש"ח. כמו כן הגישה התובעת את התביעה בגין הרכב אשר הועבר לרשותה ולבעלותה על פי ההסכם ואשר לא ניתן היה להעבירו ושוויו עומד על סך 37,000 ש"ח.

6.      לאחר הגשת התביעה הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. במסגרת הבקשה להקפאת ההליכים טענה החברה כי יש להיעתר לבקשתה כדי לאפשר לחברה להשלים עבודות שלקחה על עצמה ובמיוחד הפרויקטים מול משכ"ל. אולם בפועל העבודות לא בוצעו, משום שהכונס הודיע, שאין ביכולתו לבצע את אותן עבודות.

7.      הדיון בתיק הועבר לבית משפט השלום בתל אביב ובמסגרת ההוכחות שמעתי את מר ירמק, מנהל התובעת, מר יואב לזר ומר שטיינר העד מטעם משכ"ל.

טענות הצדדים

8.      טענתה העיקרית של התובעת היא כי השותפות היא זו שזכתה במכרז אולם החברה הטעתה את התובעת והציגה עצמה כמי שזכתה במכרז וחתמה עם התובעת על הסכם קבלן משנה. התובעת טוענת כי נודע לה כי השותפות היא זו שזכתה במכרז מול משכ"ל רק כאשר ביקשה לעכב כספים המגיעים לחברה אצל משכ"ל ובתגובה קיבלה, לטענתה, בהפתעה את תגובת משכ"ל ולפיה "אין לה כל התקשרות מכל מין וסוג שהוא עם המבקשת, וכי הקבלן שזכה במכרז וממנו הזמינו הרשויות המזמינות את העבודות המפורטות בבקשה, הינו לזר נוי ופיתוח שותפות רשומה מספר 0175460-54 ולא המשיבה 1".

9.      לטענת התובעת, משכ"ל ניהלה את כל ענייני ההתקשרות, לרבות התחשבנויות ותשלומים, מול החברה ולא עם השותפות, אשר לטענתה היא זו שזכתה במכרז. התובעת טוענת עוד כי הנתבעים פנו לבית המשפט עם בקשה לעיכוב הליכים נגד החברה בנימוק שיש לאפשר לה להשלים את התחייבויותיה, למרות שידעו כי לחברה אין כל קשר למכרז. עוד היא טוענת כי לו ידעה מלכתחילה כי הזוכה במכרז הינה השותפות ולא החברה לא הייתה מסכימה לבצע עבורה את העבודה מאחר ובבדיקה ראשונית ניתן לגלות כי השותפות אינה פעילה כלל ומהווה רק כיסוי לפעולות הנתבעים.

10.  התובעת טוענת כי בשל הצגת הדברים כפי שהוצגה על ידי כל הנתבעים נוצר מצג שווא כי החברה ולא השותפות היא הזוכה במכרז נגרם לה נזק השווה לתמורה המגיעה לה בגין ביצוע העבודה וזאת בתוספת הוצאות משפטיות, עוגמת נפש ונזקים נוספים.

11.  משה, יואב והשותפות התגוננו כנגד התביעה. החברה בפרוק ולא הגישה כתב הגנה. לטענת הנתבעים הנ"ל השותפות התקשרה עם משכ"ל כשלוחתה של החברה. לטענתם החברה הייתה בעלת הזכויות והחובות בהתקשרות הנ"ל וכל ההתחשבנויות עם משכ"ל נעשו מולה בלבד. הנתבעים טוענים עוד כי התובעת הפרה את ההסכם עם החברה, נטשה את אתרי ביצוע העבודה בעיצומן של העבודות וגרמה לחברה נזקים כבדים. לטענתם גם החלק שאותו ביצעה התובעת היה לקוי ולא אושר על ידי מזמיני העבודה.

12.  משה, יואב והשותפות אינם מכחישים כי בניסיון לפרוע את החובות גרמה החברה לכך שווד-לנד תעביר לתובעת בעלות על אחד מכלי הרכב הרשומים בבעלותה. כמו כן החברה משכה שיקים חליפים על חשבונותיה בבנק הפועלים בע"מ ובנק המזרחי בע"מ, שנועדו להחליף את השיקים, שלא כובדו על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ. הנתבעים גם מודים כי מספר ימים לאחר מסירת כלי הרכב לתובעת התברר, כי הוטל עליו עיקול על ידי המוסד לביטוח לאומי, עובדה שלטענתם לא הייתה ידועה להם קודם לכן. לטענתם העיקול הוסר על ידי ווד-לנד והודעה על ביטול העיקול נשלחה לתובעת וכן השעבוד שהיה על הרכב לטובת חברת ביטוח מגדל הוסר. לראיה צורפו לתצהירו של יואב את רישיון הרכב, נספח ט'. הנתבעים טוענים כי זכויות הבעלות ברכב עברו אל התובעת והיא אף מחזיקה בו באופן פיזי ובכל זאת ממשיכה לתבוע את ערכו.

13.  לטענת הנתבעים השותפות השתתפה בהליכי המכרז כשלוחתה של החברה באופן גלוי לעין כל, כאשר עובדה זו לא הוסתרה מעולם ולא הוצנעה. לטענתם, התובעת ידעה על כך והיא זו שביקשה לחתום על ההסכם מול החברה ישירות ולא עם השותפות. לטענת הנתבעות, התובעת שימשה במשך מספר חודשים כקבלן משנה של חברה קבלנית בשם הנדלמן, אשר הועסקה קודם לכן כקבלן משנה של החברה. עוד מציינים הנתבעים כי חוזה ההזמנה על נספחיו צורף להסכם שנחתם בין התובעת והחברה ולכן הוצג בפניה כי השותפות היא הזוכה במכרז. הנתבעים טוענים עוד כי לא הטעו את התובעת ואין לאחים לזר כל אחריות אישית כלפי התובעת. הם אינם חתומים על ערבות אישית כלפיה ויש הפרדה בין האישיות המשפטית של כל אחד מן הנתבעים.

14.  משכ"ל טענה בסיכומיה כי התובעת ומשכ"ל עצמה נפלו קורבן למעשה "עוקץ" של הנתבעים 5-1 או מי מטעמם. לטענת משכ"ל התנהגותם של האחים לזר במסגרת עירוב הישויות המשפטיות שיצרו לעצמם, החברה והשותפות, הייתה לא ראויה, חסרת תום לב, רשלנית ואף גרמה נזקים למשכ"ל.  

15.  משכ"ל צירפה לסיכומיה פסק דין מיום 30.11.06 שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב על ידי כבוד השופטת אביגיל כהן, ובה תבעה משכ"ל את השותפות וכן את האחים לזר ואחרים. השופטת כהן, קיבלה את התביעה כנגד השותפות בגין הפרת הסכם ביצוע העבודות ואף חייבה את משה ויואב באופן אישי תוך הרמת מסך והטלת אחריות אישית עליהם. 

דיון והכרעה

האחים לזר והשותפות

16.  אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות: משכ"ל פרסמה מכרז לביצוע עבודות בגבול הצפון. לחברה לא היה סיווג קבלני מתאים המזכה אותה להשתתף במכרז. לשותפות, ששותפיה היו החברה ושותף נוסף, היה סיווג כזה בשל השותף הנוסף, ולכן היא ניגשה למכרז וזכתה בו בפרק "הדרכים". למרות זאת, בהסכם עם התובעת התקשרה החברה ולא השותפות. בהסכם נכתב במבוא כי החברה "קיבלה לביצוע העבודה מאת משכ"ל על פי חוזה מס'...". כלומר בהסכם הציגה החברה עצמה כמי שזכתה במכרז ומכח זה היא חתמה על הסכם עם התובעת לביצוע העבודות. לעניין זה איני מקבלת את טענת החברה כי הציגה את המכרז כנספח להסכם בפני התובעת ובכך יצאה ידי חובתה. נהפוך הוא החברה הטעתה את התובעת בהצהירה בפתח ההסכם, שהיא זו שזכתה במכרז, כאשר הצהרה זו היא הבסיס לכל ההסכם בין הצדדים, ולא בכדי היא מופיעה מייד בתחילת הצהרות הצדדים להסכם.