פסק-דין בתיק א 21813/02

1.         התובעת, חברה העוסקת בין השאר באספקת בטון (להלן: "התובעת") תבעה את נתבעת מס' 1 (להלן:"החברה") ואת מנהליה לתשלום יתרת חוב בסך 39,078 ש"ח בגין בטון שסופק לחברה.

כמו כן, החברה מסרה לתובעת שני שיקים ע"ח החוב ע"ס 19,216 ש"ח. השיקים חוללו ולא נפרעו.

התביעה הוגשה בסד"מ. רשות להתגונן ניתנה רק לנתבעות  3 ו-4.

נגד  החברה ומנהלה, נתבע מס' 2 (להלן: "אסיאו") ניתן פס"ד על מלוא סכום התביעה.

פס"ד זה  מתייחס לפיכך רק להליך שהתנהל בעניין נתבעות 3  ו-4.

עובדות

2.         נתבעת מס' 3 הנה אחותו של אסיאו והייתה בעלת ממניות ומנהלת בחברה. נתבעת מס' 4 אמו, הייתה בעלת מניות. התביעה נגדן הנה מכח ערבותן לאספקת בטון עפ"י הסכם מיום 10.7.00, שמספרו 52051 (להלן: "ההסכם הראשון").

            הסכם זה הנו ע"ג מסמך שנוסח ע"י התובעת כ-"הצעה לבטון וטיט מובא". צוין כי האספקה הנה לאתר "תפן". בחלקו האחורי של המסמך מפורטים "תנאי המכירה והאספקה", 25 סעיפים  (להלן: "התנאים").

            אין מחלוקת כי הנתבעות, ביחד עם אסיאו, חתמו כערבים  על הסכם זה.

            בהסכם, התחייבות לפרוע את התמורה המוסכמת בתוך 45 יום לאחר מועד האספקה.

כן נקבע כי פיגור בפירעון  התמורה  המוסכמת יחייב תשלום ריבית בשיעור שלא יפחת מ-3% לחודש, מתאריך האספקה.

3.         ביום 15.3.01 נכרת הסכם נוסף בין התובעת לחברה, לאספקת בטון שמספרו 55680 (להלן - "ההסכם  השני"). לחיובי החברה עפ"י ההסכם השני ערב רק אסיאו.

המחלוקת

4.         הנתבעות טוענות כי חובות החברה בגין אספקת הבטון עפ"י ההסכם הראשון נפרעו ולכן  הן אינן חייבות  דבר לתובעת. החוב הנו בגין אספקת בטון עפ"י ההסכם השני, לו לא ערבו.

לעומת זאת טוענת התובעת כי מקור החוב באספקת בטון עפ"י ההסכם הראשון. לפיכך על הנתבעות לשלם עפ"י ערבותן.

דיון ומסקנות

5.         התובעת לא עמדה בנטל השכנוע כי נותר חוב בגין  אספקת בטון עפ"י ההסכם הראשון ולכן דין תביעתה כנגד הערבות להידחות.

            להלן אנמק בקצרה.

6.         בכתב התביעה  נכתב: "בתאריך 10.7.02 נכרת חוזה בין התובעת לנתבעת הראשונה..." ( ההדגשה אינה במקור ח.ה.).כמו כן צורפו חשבוניות, שכולן ממועדים שבין 15.5.02 עד 15.8.02. גם השיקים מועד פרעונם 10.8.02 ו-15.8.02. 

            מתברר כי למעשה ביקשה התובעת להתייחס להסכם הראשון, מיום 10.7.00.

            עוד התברר, באמצעות הנתבעים, כי בשלב מאוחר יותר ועוד לפני האספקות עפ"י החשבוניות דנן, נכרת ההסכם השני ( 15.3.01).

7.         בהסכם הראשון צוינה אספקת בטון בכמות של 3,000 מ3 ל "אזור "תפן" "עד טווח 5 ק"מ". אסיאו מטעם הנתבעות הבהיר כי שילמו לתובעת סכום העולה על ערכם של 3,000 מ3 בטון ולכן כל חוב נוסף שנותר, מתייחס לאספקה עפ"י ההסכם השני בלבד.

8.         הערבות חייבות רק עפ"י ההסכם לו ערבו. אם הוספו תנאים בע"פ כטענת עד התובעת, בשיחה בע"פ עם אסיאו, אלו אינם מחייבים את הערבות.