פסק-דין בתיק א 21797/04

רקע:

בפני תובענה כספית על סך 591,762 ש"ח נכון למועד הגשתה, 11.2.04.

התובעת הינה סוכנות ביטוח.

הנתבעת הינה חברת ביטוח.

בין הצדדים היה הסכם התקשרות, על פיו שימשה התובעת כסוכנות ביטוח עצמאית, אשר מכרה פוליסות ביטוח חיים עבור הנתבעת.

הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת עמלות חודשיות, שלטענת התובעת מגיעות לה וכן סירבה לשלם את יתרת העמלות שלטענת התובעת מגיעות לה, על פי הסכם שנחתם בין הצדדים.

מכאן התביעה.

התובעת גורסת, כי הנתבעת הפרה הסכם התקשרות ראשון מיום 1.6.99 וכפתה עליה חתימה על הסכם חדש מיום 12.10.99.

על פי הסכם זה, היתה התובעת זכאית לקבלת תשלומים שונים עבור ביטוחי חיים, אותם שיווקה עבור הנתבעת.

החל מחודש מאי 2002, ניבעו סדקים בהסכם ההתקשרות, כאשר הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת את עמלת היסוד ועמלת היתר.

הנתבעת גרסה, כי היא זו שחבה לה כספים.

כמתואר בכתב התביעה, לאחר סידרה של ישיבות בין הצדדים, עלה המו"מ על שרטון והוגשה התביעה.

התובעת טענה, כי הנתבעת מצידה ערכה חישובים שאינם נכונים, באשר לכרטסת ההתחשבנות בין הצדדים.

לדידה של התובעת בכתב התביעה, מערכת החשבונות של הנתבעת אינה תקינה, יש בה שגיאות מובנות וחשבונות הנתבעת לוקים באופן חמור בחוסר שקיפות וגילוי נאות.

התובעת גורסת, כי מתחילת ההתקשרות בינה לבין הנתבעת, גבתה הנתבעת כספים רבים שהם פרי עמלה ועל כן, עליה לשלם לתובעת את החוב.

התובעת טענה, כי מדובר בסכום של 339,762 ש"ח נכון ליום 31.12.03.

התובעת דרשה גם נזקים נוספים, נזק כספי ועוגמת נפש בסך 252,000 ש"ח.

הנתבעת טענה מנגד, כי התביעה נעדרת אחיזה אלמנטרית בדין, כאשר בפועל התביעה מושתתת על טענות סרק.

הנתבעת מבקשת לראות בהסכם מיום 12.10.99, כהסכם מחייב.