פסק-דין בתיק א 21783/05

1.         ביום 19.11.03 חתמה הנתבעת על הסכם עם התובעת (להלן: " ההסכם"), לפיו תחליף התובעת את הצנרת בביתה (להלן: " העבודה"), תמורת סך של 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

אין חולק שהצדדים קבעו, כי התובעת תחל בביצוע את העבודה למחרת חתימת ההסכם, דהיינו - ביום חמישי, 20.11.03 ותסיים לבצעה ביום שישי,  21.11.03.

במעמד חתימת ההסכם, מסרה הנתבעת בידי התובעת שני שיקים, האחד - ע"ס 2,300 ש"ח, ומועד פרעונו 30.11.03, והשני - ע"ס 2,200 ש"ח, ומועד פרעונו 30.12.03 (להלן: " השיקים").

בסופו של דבר העבודה לא בוצעה, והצדדים חלוקים בשאלה מי מהם אחראי לכך.

התובעת הגישה את השיק השני לביצוע, התנגדות הנתבעת התקבלה וביום 10.9.03 נשמעו הראיות בפניי.

2.         הנתבעת טוענת, כי ביום 20.11.03, כפי שנקבע, המתינה בביתה, אולם איש מטעם התובעת לא הגיע לביצוע העבודה, ואילו מר אלון רוני, מטעם התובעת (להלן: " אלון"), טוען כי הוא הגיע בתאריך הנ"ל לביתה של הנתבעת, ביחד עם פועל בשם חאלד, על מנת להתחיל בביצוע העבודה, אולם הנתבעת לא היתה בביתה.

יצויין, כי הצדדים חלוקים בשאלות נוספות. הנתבעת טוענת כי האדם שהגיע לביתה לצורך בדיקת היקף העבודה נקרא חיים, ואילו התובעת טוענת כי אדם בשם חיים כלל לא עובד אצלה וכי, כנראה, כוונתה של התובעת לפועל חאלד, אשר הגיע עם אלון לביתה, תחילה לצורך בדיקת היקף העבודה, ולאחר מכן - לצורך ביצועה.

עוד טוענת הנתבעת, שהיא הזמינה את העבודה מתל-אביב ובאה בטרוניה מדוע שלחה התובעת אנשים מחיפה, אולם לענין זה אין כל חשיבות שכן הנתבעת אינה מכחישה את חתימתה על ההסכם, ואת העובדה שהיא הזמינה את העבודה.

3.         לגרסת הנתבעת, היא לא הצליחה להשיג בטלפון את האדם באמצעותו הזמינה את העבודה, לא ביום חמישי ולא ביום שישי, וכי ביום ראשון - 23.11.03 התקשר אליה אותו אדם ואמר לה שהוא לא הרגיש טוב, אולם היא כעסה מאד, ביטלה את ההסכם ודרשה לקבל את השיקים בחזרה.

ביום שני הגיע נציג התובעת לביתה של הנתבעת, אולם הצדדים לא הגיעו להבנה, ובאותו יום -  24.11.03 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת ובו הודיע לה שהיא מבטלת את השיקים, וכך עשתה.

אין כל מקום לטרוניתה של הנתבעת על כך שנציג התובעת, אשר הגיע לביתה ביום 24.11.03, לא בא לבצע את העבודה,  לאור כך שהנתבעת עצמה מספרת בתצהירה, שבשיחת הטלפון עימו מיום 23.11.06 היא אמרה שהיא איננה מעונינת בביצוע העבודה, ולמעשה - ביטלה את ההסכם.

4.         מקבלת אני את גרסת הנתבעת, לפיה לא הגיע איש מטעם התובעת לביצוע העבודה בתאריכים אשר סוכמו. ספק רב בעיני אם נציג התובעת, אשר הגיע לביתה של הנתבעת לצורך כריתת ההסכם, היה אלון. הנתבעת טוענת שהיה זה אדם אחר, גבוה ורזה והכחישה שהיא מכירה את אלון.

אלון עצמו לא יכול היה להצביע על סימן היכרות כלשהו לביתה של הנתבעת, למרות שהתברר שהיא מגדלת 4 כלבים גדולים, וכי הבית הינו, למעשה, שני בתים, עם שתי כניסות נפרדות. בנוסף - אלון טען שהחתימה, על גבי חותמת התובעת, המצויה בהסכם, הינה חתימתו, אולם חתימה זו שונה, לחלוטין, מחתימתו על התצהיר אשר הוגש בתיק זה, ואף באולם ביהמ"ש הוא לא יכול היה לחזור ולחתום באופן החתום על ההסכם, גם לאחר שהסכם הוצג בפניו.

ספק זה משליך גם על מידת האמון אשר יכולה אני לתת בגרסת אלון, לפיה הוא הגיע, ביום 21.11.03, לביתה של הנתבעת, על מנת לבצע את העבודה, מה גם שחאלד, אשר על פי הנטען היה עמו, לא הובא להעיד.

מעדיפה אני את גרסת הנתבעת, לפיה היא, אכן, המתינה בביתה ונציגי התובעת לא הגיעו לביצוע העבודה, ולפיה, התקשר אליה נציג התובעת ביום 23.11.03, ואמר לה שהוא לא הרגיש טוב ולכן לא הגיע לביצוע העבודה.

5.         עם זאת, לא היתה זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם, בלא מתן אורכה לתובעת לקיימו.

כאמור - על פי גרסת הנתבעת, התקשר אליה אותו אדם, מיוזמתו, כבר ביום ראשון והסביר את אי התייצבותו לביצוע העבודה בכך שהרגיש לא טוב.

אין חולק שלא היה מדובר בביצוע עבודה דחופה, שכן לא היה מדובר בפיצוץ בצנרת או בבעייה אקוטית כלשהי, ועובדה היא שעד היום הנתבעת לא החליפה את הצנרת. בנסיבות אלה, אין דחיית ביצוע העבודה בימים מספר יכולה להחשב כהפרה יסודית של ההסכם ע"י התובעת.

ענייננו, איפוא, בהפרה בלתי יסודית, אשר ביטולה מוסדר בסעיף, 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970  (להלן: " חוק התרופות").