פסק-דין בתיק א 21777/04

1.         בפני שתי תובענות אשר אוחדו ב-31/8/04 על פי החלטת כבוד הרשם ברגר (כתוארו אז).

2.         תובענה ראשונה (ת.א 21777/04) נפתחה בהגשת שיק לביצוע (שיק ע"ס 8,000 ש"ח, שמספרו 10836, וזמן פירעונו 20/11/03 (להלן - שיק מס' 1).

עניינה של התובענה השנייה (ת.א 21778/04), התנגדות לביצוע שטר בגין 2 שיקים נוספים של הנתבעת:

הראשון ע"ס 9,000 ש"ח, מספר 10715 וזמן פירעונו 30/09/03 (להלן - שיק מס' 2), והשני ע"ס 6,484 ש"ח, מספר 10960 וזמן פירעונו 05/11/03, להלן - שיק מס' 3).

3.         בישיבת 23/09/04, שהתקיימה בפני הרשם, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בשתי התביעות ונקבע כי התצהירים שהוגשו במסגרת בקשות ההתנגדות לביצוע שטר ישמשו ככתב הגנה.

בנוסף, על פי החלטת הרשם, חתם מנהל הנתבעת (להלן - סלאמה) על ערבות אישית, לפיה במידה ותידחה הגנת הנתבעת, בשתי התביעות, תהיה התובעת רשאית לצרף אותו כחייב נוסף לתיקי ההוצל"פ נשוא תביעות אלה (ראה החלטת הרשם מיום 04/11/04).

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי השיקים נמסרו לתובעת, על ידי סלאמה, עבור רכישת דלקים.

לטענת הנתבעת, השיקים אמנם חוללו, אולם את חובה לתובעת בגין רכישת הדלקים פרעה על ידי תשלום החוב במזומן ובשיק נוסף למנהל התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו (להלן - סמיר) ולבנו (להלן - דוחא).

התובעת טוענת כי חוב הנתבעת לא נפרע בכל אמצעי תשלום אחר, לרבות מזומן.

5.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, כי דין התביעות להתקבל במלואן:

5.1        סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך". 

לפיכך, כאשר מדובר בתביעה על פי עילה שטרית, והנתבע מודה כי חתם על השיקים/שטרות אך טוען כי בכל זאת אינו מחויב בגינם, מוטל הנטל על הנתבע להוכחת טענותיו, שכן טענותיו הן מסוג "הודאה והדחה" (ראה - ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' מרי נופי ו-3 אח', פ"ד מז(4), 116).

5.2        בגרסת הנתבעת התגלו סתירות מהותיות -

בתצהיר אשר הוגש במסגרת בש"א 13830/04, טען סלאמה כי פרע את השיקים מס' 2 ו-3 באמצעות תשלום 3,500 ש"ח במזומן לדוחא ושיק על סך 10,000 ש"ח (מס' 10579 שזמן פירעונו 31/07/03) ובנוסף כי נותרו אצלו שוברי תדלוק שטרם נפדו (עקב החלפת ההנהלה בתחנת הדלק).

הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי שיק מס' 10579 אכן ניתן לתובעת.

בנוסף, זמן פירעונם של שיקים מס' 2 ו-3 מאוחר יותר מזמן הפירעון של השיק מס' 10579. לפיכך, טענתו של סלאמה לפיה השיק ניתן לתובעת עקב חילול שיקים מס' 2 ו-3 אינה הגיונית.

יתר על כן, בניגוד לאמור בתצהירו, בעדותו בפניי טען סלאמה כי הסך של 10,000 ש"ח, שולם לסמיר במזומן וכי בנו ואישתו היו עדים לתשלום.

בהקשר זה יצוין, כי בנו של סלאמה לא הופיע לישיבת 13/12/05 וכי עדות אשתו של סלאמה נפסלה לאחר שהוברר כי לא חתמה כלל על התצהיר שהוגש בשמה וכי אינה דוברת עברית (ראה החלטתי בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 13/12/05).

אשר לשיק מס' 1 - סלאמה טען בתצהירו ובעדותו כי שילם לסמיר 8,000 ש"ח במזומן, מיד לאחר שהתברר כי השיק חולל (עמ' 1 לפרוטוקול ישיבת 23/09/04 וסע' 5 לתצהיר אשר הוגש במסגרת בש"א 9496/04).