פסק-דין בתיק א 217651/02

1.         התובעת הגישה בסוף שנת 2002 תביעה על סך  135,970 ש"ח נגד הנתבעים.

2.         התביעה היא בגין החזר הלוואה על סך 70,000 ש"ח בהתאם להסכם לחוזה הלוואה מחודש דצמבר 94 בין התובעת והנתבעת, כאשר הנתבע 2 ערב לאותה הלוואה. (להלן: "הסכם הלוואה").

3.         בהתאם לכתב התביעה, נטען, כי ביום 11/7/2000 דרשה התובעת מהנתבעים להחזיר את ההלוואה, אך הם לא החזירו את ההלוואה ולמרות שעל פי סעיף 8 להסכם, רשאית התובעת לדרוש ריבית פיגורים צמודה בשיעור הריבית המרבית שתהיה נהוגה באותה עת על ידי בנק דיסקונט בגין משיכות יתר בחח"ד, החליטה התובעת לדרוש את החזר סכום ההלוואה בתוספת ריבית בשיעור של 3% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן - הריבית שסוכם עליה לגבי החזר ההלוואה.

4.         תביעה זהה למעשה לתביעה דנן הוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעים ביום 24/12/2000 במסגרת ת.א. 126366/00 (העתק כתב התביעה צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת), ובסופו של דבר, נמחקה התביעה.

5.         התביעה דנן הוגשה כשנתיים לאחר מכן בחודש דצמבר 2002.

6.         תמצית טענות הנתבעת:

א)         טענת ההתיישנות:

הנתבעת טענה, כי אותה "הלוואה" ניתנה בחודש דצמבר 94 וכתב התביעה הוגש כשמונה שנים לאחר מכן.

טענה זו נזנחה בתצהיר העדות הראשית ובסיכומי ב"כ הנתבעים, ולפיכך לא אתייחס לטענה זו בפסה"ד.

ב)         הנתבעים טענו, כי "חוזה ההלוואה" הוא חוזה פקטיבי למראית עין בלבד.

הנתבעת היתה עובדת של התובעת. חברת אחות של חברה התובעת עסקה בניהול תיקי השקעות וניירות ערך, והחברה האחות ניהלה את תיק ההשקעות של הנתבעת.

אותו תיק ניירות ערך נוהל על ידי התובעת ו/או מי מטעמה באופן שבו במקום לבצע השקעות באפיק סולידי על פי הוראות הנתבעים, בוצעו השקעות ספקולטיביות ביותר בתיק ההשקעות ותוך זמן קצר נגרמו לתיק ההשקעות הפסדים ניכרים ביותר.

מר אבלגון אשר היה בעל מניות בתובעת הבין, כי תיק ההשקעות נוהל מתוך רשלנות ועל כן הציע לנתבעים, פיצוי בסכום של 70,000 ש"ח כמענק .

מר אבלגון ביקש מהנתבעת, לחתום על הסכם למראית עין, ממנו עולה, כי לכאורה מדובר בהלוואה, והסביר זאת בטעמים חשבונאיים פנימיים, וציין, כי הנתבעת לא תצטרך להחזיר את "ההלוואה".

ואכן, ההלוואה לא כוללת לוח סילוקין. נכתב בהסכם כי מדובר בחוזה לרכישת רכב שעה שלא נרכש כל רכב, לא צוין כלל מתי צריך להחזיר את הלוואה, ובמשך שנים לא קיבלו הנתבעים דרישה להחזיר את ההלוואה.

רק כאשר מונה כונס נכסים לתובעת, החליט מי מטעמו, אשר לא ידע את העובדות לאשורן, לדרוש החזר הלוואה שלא היתה אלא מענק.

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         ככלל, כאשר אדם חותם על מסמך, חזקה היא כי הוא יודע את תוכן המסמך עליו הוא חותם.

ראה לענין זה: ע"א 2119/94 לנדאו נ' ווין פ"ד מ"ט (2) 77 וע"א 779/87 נח בליט בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד מ"ד (3) 304 שם נאמר בעמ' 310: