פסק-דין בתיק א 217634/02

ביתם של התובעים נפרץ ביום 22.1.02 וממנו נגנבו בין היתר גם ששה עשר תכשיטים יקרי ערך (להלן: "התכשיטים") כפי תביעתם מהנתבעת, המבטחת של התובעים על פי פוליסת ביטוח הכוללת גם כיסוי לגניבת התכשיטים.

לטענת התובעים, בעת הפריצה לביתם, נפרצה גם כספת שהייתה מותקנת במקום מוחבא בחדר העבודה של התובע מס' 1 (להלן: "התובע") ומכונה בפי כל המעורבים בתביעה כ"הכספת הגדולה", ובה היו מונחים התכשיטים בעת גניבתם.

הנתבעת אינה כופרת בפוליסה ובחבותה על פיה, אינה כופרת בהתרחשות אירוע הפריצה ואפילו אינה כופרת בכך  שהכספת הגדולה נפרצה; יחד עם זאת מוצאת הנתבעת לנכון לכפור בכך שהתכשיטים נגנבו וכי היו מצויים בעת הפריצה בכספת הגדולה (ראה פרק 1 לסיכומי הנתבעת המכותר כ"גדר המחלוקת").

הגנת הנתבעת מבוססת איפוא על הצטברות הנחות: אם לטענת התובעים היו התכשיטים מצויים בכספת הגדולה, ואם הצליחה, לגישתה, הנתבעת למצוא סתירות בעדויות בכל הנוגע לפרטים הנוגעים לאחסון התכשיטים שם המסקנה היא שהתובעים לא הוכיחו את גניבת התכשיטים מהכספת הגדולה, ומאחר שכך, לא הוכיחו את גניבת התכשיטים כלל (ראה סעיף 2.7 לסיכומי טענות הנתבעת).

 איני רואה צורך לבדוק את נכונות גישת הנתבעת אשר יש לי ספק בהגיונה; כך או כך נראה לי שהתובעים הוכיחו די הצורך את העובדה שהתכשיטים היו בכספת הגדולה בעת הפריצה ולא מעט בסיועה של הנתבעת עצמה.

אין חולק על כך שבבית התובעים היו שתי כספות; בנוסף לזו הגדולה, הייתה כספת קטנה, ניידת, שהייתה מצויה תדיר בחדר השינה של התובעים (להלן: "הכספת הקטנה"); זו הועברה על ידי התובעים לחדר העבודה של התובע, שהוא  גם ממ"ד והיה ממוגן  בפלדת, שלא עמדה בפני הפורצים (סעיף 2.1 לסיכומי הנתבעת).

בעת הפריצה לביתם, היו התובעים בחו"ל ושמעו על הפריצה מבנם, ערן קלמן (להלן: "ערן"), שהיה זה אשר הודיע על הפריצה למשטרה ולחוקרי הנתבעת, כפי המפורט בתצהירו.

לפי גירסת התובע, היו כאמור התכשיטים מצויים בכספת הגדולה, שנפרצה; את הכספת הקטנה העבירו התובעים לחדר העבודה בעת ביצוע שיפוצים בביתם, עובר לנסיעה לחו"ל [ עמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 39.10.2003 (להלן: "פרוטוקול א'") ]; מועד זה של העברת הכספת הקטנה לחדר העבודה מוזכר על ידי התובע גם בעדות שמסר לחוקר הנתבעת, במוצג במ/1, בסוף קטע תדפיס מס' 1.

גם התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") מאשרת שהכספת הקטנה הועברה לחדר העבודה לפני הנסיעה לחו"ל, לקראת שיפוץ הבית.

שלוש סתירות, לכאורה, מוצאת הנתבעת בעדויות התובעים:

האחת, בעוד שבסעיף 14 לתצהירה מציינת התובעת שהתכשיטים יקרי הערך אוחסנו בכספת הגדולה לקראת הנסיעה לחו"ל, עולה מעדותה של זו כי התכשיטים הנ"ל, לרבות כמובן התכשיטים כהגדרתם לעיל, היו תמיד מאוחסנים בכספת הגדולה (ראה עדותה בסוף עמ' 7 לפרוטוקול א' ובתחילת עמ' 8).

הסתירה השניה: לפי עדות התובעים, לא היו  בכספת הקטנה אלא מזומנים ומסמכים שונים, ואולי מספר תכשיטים קטן (סעיף 15 לתצהיר התובעת, עדותה בעמ' 7 - 8 הנ"ל ועדות התובע בעמ' 1 תחילת עמ' 2 ועמ' 3 לפרוטוקול א'), בעוד לפי הרשות בדו"ח חוקר  הנתבעת, מוצג במ/1, מסר לו התובע שמרבית התכשיטים של התובעים היו נמצאים בכספת הקטנה (שם, בקטע המסומן בתדפיס במספר 3).

סתירה שלישית נוגעת לדברים שנמסרו לערן ושידע אותם בעת מסירת עדותו במשטרה לאחר גילוי הפריצה על ידיו, כפי שיפורט להלן.

הסתירה הראשונה נראית לי בלתי מהותית ועשויה לנבוע מדרך ניסוח שאינה לגמרי ברורה.

אם לקבל את הדברים כפשוטם על פי תצהיר התובעת, הרי שהתכשיטים הוכנסו לכספת הגדולה לקראת הנסיעה לחו"ל, היינו לא היו מאוחסנים שם קודם לכן (סעיף 14 לתצהיר).

מאידך, בסעיף 15, בהתייחס לכספת הקטנה, אומרת התובעת כי באותה כספת היו מאוחסנים רק מסמכים וכספים מזומנים בשקלים, דברים התואמים כאמור את דברי התובע.

קבלת הדברים על כן כפשוטם מעוררת תהיה: איפוא אם כן היו מצויים התכשיטים היקרים ברגיל, ביום יום?

ניתן להניח, ואין זו אלא הנחה, שהתכשיטים היקרים לא היו מאוחסנים במקרים הרגילים, אולם משאוחסנו, היה זה בכספת הגדולה (הוא הביטוי "תמיד") ואין בכך סתירה למקרה המיוחד, של הנסיעה לחו"ל, שאז שוב אוחסנו כתמיד, באותה כספת ויש בכך כדי להסביר את ה"תמיד" מחד ואת "לקראת הנסיעה לחו"ל" מאידך.

אין זו אלא השערה אולם היא אפשרית להסברת הסתירה, מה עוד שלא הייתה לתובעים לכאורה סיבה שלא למסור את האמת בעניין זה.