פסק-דין בתיק א 21752/01

מבוא

1.         בפניי תביעת התובע, יליד 1.4.41, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 3.2.00 (להלן: " התאונה ").

2.         התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק ").

3.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.         פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 22.11.05 את חקירתו הנגדית של התובע, ועיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תצהיר עדותו הראשית של התובע, וחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' פינסטרבוש, (להלן: " המומחה ").

            כן עיינתי בסיכומיו בכתב של ב"כ התובע וסיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 6.12.05.

5.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם צויין אחרת.

מהות הפגיעה והנכות

6.         ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לביה"ח מאיר בכפ"ס. בבדיקתו בחדר המיון התלונן התובע על כאבים בפנים, באוזן שמאל, בצוואר ובגב תחתון. בבדיקה נמצאה רגישות בחלק הדיסטלי של ע"ש צווארי, תנועות הצוואר היו מלאות, כוח מוטורי תחושה בגפיים עליונות היו תקינים. נמצאה רגישות באזור הדיסטלי של ע"ש מותני. התובע שוחרר מחדר המיון עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.

7.         בחוות דעתו מיום 24.4.01, מצא המומחה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע החמרת מצב בגין מגבלות בעמוד שדרה תחתון ובגין כך, קבע המומחה כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 10%, כאשר 7.5% יש לזקוף על חשבון התאונה והיתר בגין מצב קודם.

8.         בבדיקתו בפני המומחה התלונן התובע על כאבים בגב תחתון ובאזור העכוז בהליכה ממושכת ובישיבה ממושכת, וכי לאחר ישיבה ממושכת הוא מתקשה לקום.

9.         נקבעה לתובע תקופת אי כושר על ידי רופאיו מיום התאונה ועד ליום 29.3.00 - תקופה עליה לא חלק המומחה בחוות דעתו.

הנכות התפקודית

10.        המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס,   פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). 

אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. 

יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה  בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות  התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878).

11.       התובע, רתך ומסגר במקצועו, עבד עד שנת 1999 כמורה (משרת פנסיונר) במקצועות טכניים, מסגרות ורתכות, בבית ספר אורט בנתניה. בשל צמצומים נאלץ התובע לפרוש מעבודתו זו במהלך שנת 1999.

            מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי אין כיום ביקוש להוראה בתחומים אלו וכי על כן אין ביכולתו לשוב ולעבוד כמורה.