פסק-דין בתיק א 217456/02

1.         התובעת 1 (להלן - התובעת) היא אדריכלית. התובעת 2 היא חברה שבבעלותה ובשליטתה.

            הנתבעת, העוסקת במתן שירותי רפואה, מפעילה, בין השאר, בתי חולים, ובכללם: בית חולים סיעודי "בית רבקה" בפתח-תקוה (להלן - ביה"ח).

            בחודש יוני 2000 נקשר בין התובעות לבין הנתבעת הסכם למתן שירותי אדריכלות בקשר לפרויקט שיפוץ שהתכוונה הנתבעת לעשות בביה"ח.

            התובעות החלו את עבודתן, וזו הופסקה, ביוזמת הנתבעת.

            הגם, שהתעורר ויכוח נרחב בשאלת ההצדקה שבהפסקת עבודת התובעות, התביעה מתבססת כולה על השכר המגיע לתובעות, לטענתן, על העבודה שכבר נעשתה עד אותה הפסקה, כאשר לטענת התובעות, הנתבעת נותרה חייבת להן סך של למעלה מ-300,000 ש"ח, ולטענת הנתבעת, היא אינה חייבת להן מאומה.

2.         שכרן של התובעות נקבע כאחוז נתון מתוך סכום מסוים, שהגדרתו מורכבת, אך באופן כוללני ניתן להגדירו כ"עלות הפרוייקט", והוא היה אמור להיות משולם באופן הדרגתי, בהתאם להתקדמות עבודת התכנון, בשלושה שלבים עיקריים.

            כן הוסכם, שהשכר שהנתבעת תשלם עבור עבודות התכנון יחולק, בהתאם לאחוזים נתונים, בין התובעת לבין אדריכל אחר, בלזיצמן, שמשרדו תכנן את המבנה המקורי, ואשר הופקד על חלק מעבודות התכנון, שנועדו להיעשות.

            הצדדים חלוקים כמעט בכל הפרמטרים הקובעים לענין שכר טירחת התובעות: האחוז המדויק שהוסכם, עלות הפרוייקט, היקף עבודת התכנון שהוזמנה, חלק העבודה שבוצע על ידן, ועוד.

            לשם הכרעה בשאלות הללו, אסקור להלן את השתלשלות הדברים, כפי שהיא משתקפת מתצהיריהם ועדותם של עדי הצדדים: התובעת והאדריכל הראשי של הנתבעת, אבי תורג'מן, והמסמכים שצורפו במסגרתם, תוך דיון בטיעוני הצדדים במקומות הרלבנטיים.

3.         התובעת מתמחה בתכנון בתי אבות ומחלקות גריאטריות. הנתבעת לא חלקה על מומחיותה זו.

            תחילתה של ההתקשרות הנדונה בפנייתו אל התובעת של מר נוב ז"ל, ששימש באותה עת כאדריכל ראשי של הנתבעת, שנעשתה במחצית הראשונה של שנת  2000.

            מר נוב פרש בפני הנתבעת את פרטי הפרוייקט המתוכנן וביקש ממנה לבצע את התכנון האדריכלי. ממפגש זה השתמר רישום בכתב ידו של נוב (נספח ב' לתצהיר התובעת), המפרט נתונים שונים הנוגעים להיקף הפרויקט ושכר הטירחה המיועד למתכנן.

            בין הצדדים ניטש ויכוח הנוגע לפרטים המדויקים שנמסרו באותה שיחה. מטבע הדברים, היחידה שיכולה להעיד לגביהם היא התובעת, בכפוף למבחני המהימנות והתרשמותו של בית המשפט.

            הויכוח העיקרי ניטש בשאלה, האם הפרוייקט תוכנן לשתי קומות אשפוז (כטענת התובעות) או לקומה אחת בלבד (כטענת הנתבעת).

            בפועל התברר, גם מתוך עדות התובעת (עמ' 3), כי השטח שצוין באותו רישום        (3,000 מ"ר)  מתאים לקומה אחת.

            הנתבעת לא חלקה, למעשה, על כך, שכוונתה הכללית בעתיד היתה להרחיב את הפרוייקט לשתי קומות, אך עמדה על כך, כי באותו שלב הפרוייקט נועד לביצוע לקומה אחת בלבד, ולכך התבקש התכנון מאת התובעות. כפי שנראה להלן, קיימות ראיות נוספות, התומכות בעמדת הנתבעת בשאלה זו.

4.         עוד ביקשו התובעות להסיק מתוך אותו רישום על עלות הפרוייקט הצפוי               (22 מליון ש"ח) על "האחוז הקובע" מתוך עלות הפרוייקט (3.525%) ועל שכר הטירחה, שהיה צפוי להן (580,000 ש"ח).

            בכל אלה, אני מסכים לחלוטין עם הנתבעת, כי תנאי ההסכם המחייבים את הצדדים הם אלה, שגובשו בהסכם שנחתם ביניהם בשלב מאוחר יותר, כפי שיפורט להלן, ומשזה נחתם אין עוד לדון בפרטים שבאותו רישום.

5.         השלב הבא היה מפגש, שנעשה ביום 4/5/00 בין ממלאי תפקידים שונים אצל הנתבעת ובין התובעת.