פסק-דין בתיק א 217437/02

בפניי תביעה בסך 18,694.26 ש"ח.

התביעה במקור הוגשה נגד ארבעה נתבעים, כאשר עם נתבעים 1 ו- 3 הושגה פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין וההוכחות נוהלו רק נגד נתבעים 2 ו- 4.

בפסק דין זה: הנתבעת 2 - להלן "הנתבעת". הנתבע 4 - להלן "הנתבע".

טענות התובעת

במהלך חודשים ספטמבר - אוקטובר 2002 סיפקה התובעת מוצרי מזון לנתבעים 1 ו-3, ואלה נשארו חייבים את סכום התביעה, בהתאם לחשבוניות שצורפו.

כבטחון לחובות נתבעת 1 הומצא לתובעת כתב ערבות, עליו נחזות חתימות נתבעים 2 ו- 3 כאשר הנתבע חתם בשם הנתבעת, שהינה אשתו, בפני סוכן מכירות של התובעת, תוך כדי שהוא מציין שהוא מוסמך לחתום על כתב ערבות בשם אשתו, היא הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת ערבה מכוח הסמכתה את הנתבע לחתום בשמה, ועל פי הצהרת הנתבע שהוא נוהג לחתום בשמה ועל דעתה מכוח הרשאה כללית שהיא נתנה לו. לחילופין טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע כערב על פי חתימתו, וכמי שאחראי לפצות את התובעת על אי תשלום חובותיה של נתבעת 1.

לטענת התובעת נתבעים 2 ו- 3 התחייבו לשלם את החוב של הנתבעת 1 עם הדרישה הראשונה, והתחייבותם זו, על פי כתב הערבות, לא נפגעת על פי כל הסדר חובות, פשיטת רגל, או העדר יכולת פירעון של הנתבעת 1.

לטענת הנתבעת, החל מיום 1.7.00 ועד 24.7.01, היא ביחד עם נתבע 3, היו בעלי המניות של הנתבעת 1 וניהלו עסק לשיווק מזון.

ביום 24.7.01 נחתם הסכם ביניהם לפירוק השיתוף, כך שנתבע 3 נשאר הבעלים היחידי.

על פי ההסכם, כל עסק שהיה של נתבעת 1, עבר לבעלותו המלאה של הנתבע 3, כולל החובות.

לטענת הנתבעת, לאור האמור בהסכם הנ"ל, היא לא היתה מעורבת בפעילות נתבעת 1 ולא היתה יכולה לדעת על קיום החוב. לטענתה, היא לא חתומה על כתב הערבות, הוא נספח ד' לתביעה, למרות ששמה מופיע עליו. מי שחתם עליו זה בעלה ועל כן איננה חייבת את חובות נתבעת 1. לטענתה, ההמחאות המצורפות כנספחים ג' 1 ו- 2 לכתב התביעה המתוקן, חתומות בידי הנתבע 3 בלבד, כיוון שהיא כבר לא היתה שותפה בנתבעת 1. לטענתה, מנהלי התובעת וסוכן המכירות ידעו זאת בזמנים הרלוונטיים, כיוון שהיא הפכה להיות בעלים של חברת סלטים, אשר מנהלת קשרי מסחר מזה שנים רבות עם התובעת. לטענתה, אילו היתה יודעת שבעלה חתם בשמה על כתב הערבות, היתה דואגת להסרתו עם חתימת הסכם פירוק השיתוף. מיד עם קבלת מכתב ההתראה מב"כ התובעת, מיום 31.10.02, הודיעה והבהירה למנהל התובעת כי איננה שותפה בנתבעת 1.

הנתבע טוען להגנתו כי הינו ערב יחיד, כיוון שאינו בעל עניין בנתבעת 1. לטענתו, הוא מנהל ביחד עם אשתו את חב' הסלטים ויצר קשרים עם התובעת בשם חב' הסלטים. לטענתו הוא אכן חתם על כתב ערבות בפני סוכן התובעת, אלא היה בטוח שמדובר בכתב ערבות בגין סחורה לחב' הסלטים. לטענתו, אילו היה יודע שמדובר בערבות לנתבעת 1, היה דואג להסירה בזמן חתימת הסכם פירוק השיתוף בין הנתבעת לנתבעת 3.

דיון

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הנה האם נתבעים 2 ו- 4 חייבים את חובות נתבעת 1 לתובעת, מכח כתב הערבות.

לטענת התובעת, הנתבע חתם בשם הנתבעת שהיא אשתו, על כתב ערבות לטובתה ולאור זאת חייבים הם את חובות נתבעת 1.

לטענתה, ההנתבעת, כמי שנתנה הרשאה להנתבע לחתום בשמה, ולחילופין - אם לא הרשתה זאת, הרי שהנתבע הוא זה שחייב את החוב, כיוון שחתימתו הופכת אותו לערב לחובות הנתבעת 1.

לטענתה, הסכם פירוק השיתוף בין נתבעים 2 ו- 3, על כל התחייבויותיהם, אינו מחייב אותה כתובעת, אלא את הצדדים לאותו הסכם. כך גם העובדה שההמחאות שצורפו כנספחים ג' 1 ו- 2 לכתב התביעה, וחתומות בידי נתבע מס' 3 בלבד, אינן מעלות ו/או מורידות את התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת.

לטענתה, ועל פי עדות מר משה נמר, סוכן התובעת, הרי שההנתבע חתם בדרך כלל, בשם הנתבעת על פי טענתו, וכך גם חתם על כתב הערבות, לכן הוא שימש כשליח שלה, ופעולתו מחייבת את הנתבעת. במידה והוא חרג בסמכותו, הרי שהתחייב ההנתבע בשם עצמו.