פסק-דין בתיק א 217/96

בפניי תובענה שעניינה הסכם במקרקעין. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם ההסכם הוא הסכם חליפין לבעלויות במקרקעין או לשימוש הדדי בלבד.

העובדות הרלוונטיות

תובענה זו הוגשה ביום 25.10.95 כהמרצת פתיחה.

ביום 22.2.96 החליט סגן הנשיא כב' השופט ד"ר ג. קלינג (כתוארו אז) להעביר את הדיון לפסים של סדר דין רגיל.

לפי החלטתה מיום 11.12.97 של כב' השופטת שרה ברוש בתפקידה כרשמת, הגישו הצדדים כתבי טענות בתיק אזרחי 217/96.

התובעים קרביס שלמה ושמואלה (להלן: " התובעים") הינם הבעלים הרשומים של חלקה 35 בגוש 8145 (להלן: " חלקת התובעים" או "חלקה 35") - העתק מנסח הרישום צורף כנספח א' לכתב התביעה.

הנתבע דבי (צבי) אהרון (להלן: " הנתבע") הינו הבעלים הרשום של חלקה 50 בגוש 8145 (להלן: " חלקת הנתבע") - העתק מנסח הרישום צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

לחלקת הנתבע צורה לא רגולרית ומאפיינים את צורתה החלק שחזיתו לצד צפון, החלק שחזיקו לצד מזרח וקו הגבול האלכסוני עם חלקה 35 (העתק צילומי של החלק הצריך לעניין מתרשים הגוש מספר 8145 צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע).

הנתבע, שהינו הבעלים הרשום בחלקתו מיום 3 בנובמבר 1965, הקים עליה מוסך שהוא מנהלו מאז.

באמצע שנת 1969 רכשו התובע מס' 1, שלמה קרביס (להלן: " קרביס") ביחד עם שותפיו דאז - משה לביא ואריה רון את חלקה 35.

• ההסכם נשוא התובענה דנן בין קרביס ושותפיו דאז לבין הנתבע נערך לפי הנטען בדצמבר 1969.

הבעלים הרשום של חלקה 35 עד ליום 30 במרץ 1973, היה מר יצחק דז'לושינסקי.

ביום 30 במרץ 1973 העביר מר יצחק דז'לושינסקי את הבעלות בחלקה לקרביס ולשותפיו דאז - משה לביא ואריה רון, ובאותו יום העבירו משה לביא ואריה רון את זכויותיהם בחלקה לקרביס.

ביום 18 במרץ 1974 העביר קרביס את זכויותיו בחלקה למפעלי בלוקים ומוצרי בטון נתניה בע"מ.

ביום 7 ביולי 1995 נרשמו הזכויות בחלקה על שמם של התובעים - שלמה ושמואלה קרביס.

טענות התובעים

בחודש דצמבר 1969, או בסמוך לפני כן, הגיעו הצדדים להסכם חליפין, לפיו העביר הנתבע 1792 מ"ר מתוך חלקת הנתבע (להלן: " מגרש מחלקת הנתבע") לקרביס ולשותפיו דאז, אשר התובעים באים היום בנעליהם מכוח העברת זכויות כדין, ואילו קרביס ושותפיו דאז העבירו 783 מ"ר מתוך חלקת התובעים לנתבע (להלן: " מגרש מחלקת התובעים").

הסכם החליפין נערך ונחתם כדין והצדדים הפרידו את השטחים הנ"ל בפועל ע"י גידור.

לטענת קרביס, העתק ההסכם שהיה בידו אבד.

במהלך השנים שחלפו מיום חתימת הסכם החליפין החזיק הנתבע במגרש מחלקת התובעים ועשה בו שימוש ואילו קרביס ושותפיו דאז (ולאחר מכן התובעים) עשו כן במגרש מחלקת הנתבע.

התובעים מבקשים מביהמ"ש להצהיר כי הם הבעלים של המגרש מחלקת הנתבע וכי הנתבע הוא הבעלים של המגרש מחלקת התובעים.

טענות הנתבע

דין התביעה להידחות על הסף בין היתר מן הטעמים כדלהלן: התובענה התיישנה, לא ניתן לתת את הסעד המבוקש שהינו רישום בדבר בעלות ב"מטרים" מסויימים, לכתב התביעה לא צורפו המסמכים שעליהם מבססים התובעים את טענתם בדבר זכותם לסעד המבוקש.

בתאריך שאינו זכור לנתבע, פנו אליו קרביס ושותפיו דאז והציעו לו שמטעמי נוחות של שני הצדדים, הם יאפשרו לו להשתמש במגרש מחלקת התובעים הסמוך לקטע מחלקת הנתבע שחזיתו לצפון, ואילו הם ישתמשו במגרש מחלקת הנתבע שחזיתו לצד מזרח וכן ימלאו את המגרש קרקע כדרוש ליישור המקום.