פסק-דין בתיק א 216971/02

בפני הליך שהוגש בתחילה בדרך של ביצוע שטר בהוצל"פ ועניינו בתביעה לפירעון שיק בסך של 40,000 ש"ח, אשר נמשך מחשבונו של הנתבע בבנק "הבינלאומי הראשון" סניף יפו ביפו.

הנתבע טוען שביטל את השיק לאור  העובדה שהחתימה על השיק אינה חתימתו.

הנתבע טען כי נלקחו/נעלמו לו מספר שיקים ממספר פנקסים שונים, בנוסף טען כי אינו מכיר כלל את הנפרעת על פי השיק.

לטענת התובע, השיקים נחתמו על ידי הנתבע או מי מטעמו או בהרשאתו במפורש או מכללא.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיה  השיקים יועברו לבדיקת מר אמנון בצלאלי שהינו מומחה להשוואת כתבי יד.

לצורך הבדיקה העמיד התובע לרשות המומחה את השיק נשוא התביעה, כ-11 שיקים נוספים שברשותו, שיקים שכובדו על ידי התובע ולטענת הנתבע אינם חתומים בחתימתו וכן שיקים שכובדו על ידי התובע ולטענת הנתבע החתימות הינם חתימתו.

תוצאות בדיקת המומחה הינם כדלקמן:

לא נמצאה זהות בין החתימות המושך שבשיקים לבין דוגמאות החתימה של הנתבע בשיק נשוא התביעה ובשאר השיקים שלגביהם טען הנתבע כי החתימה עליהם אינה חתימתו.

לגבי השיקים שכובדו על ידי התובע ולטענת הנתבע הינם בחתימתו קבע המומחה כי אכן הנתבע הוא שחתום עליהם.

המומחה ציין כי בכל השיקים שלגביהם נטען כי החתימה אינה חתימת הנתבע חתום אותו חותם (פרט לשיק אחד שאינו רלוונטי למקרה דנן).

עדותו של עד התובע מר צדוק יוסף מנהל הסניף ביפו בדיון מיום 09/12/04 הייתה קוהרנטית ואמינה מאד בעיני וכן דבריו השתלבו עם מהלכם ההגיוני של הדברים. מדבריו עולה כי הנתבע הציג עצמו כבעל עסק ולכן נפתח לו חשבון עסקי, עוד הוסיף כי לגב' עמית לוי אישתו היה חשבון פרטי בסניף.

מר צדוק העיד  כי דיבר עם הנתבע לגבי מצב החשבון וכי הנתבע היה מודע למצב, ומעולם לא פנה אליו וטען כי התובע קיבל שיקים בחתימה מזוייפת שאינה חתימתו. יתרה מזו, פקידת המסלקה טענה כי הנתבע אישר כל שיק ושיק שהוצג לפירעון.   (עמ' 4-3 לפרוטוקול)

מנגד, עדותו של הנתבע לא הייתה אמינה בעיניי, בלשון המעטה.

הנתבע טען כי אישתו היא זו שניהלה את החשבון, וכי כל פירוט של דפי החשבון היה נשלח אליה בפקס והיא הייתה מעדכנת אותו. לא מקובלת עלי תשובות הנתבע כי מתחילת שנת 02 בה החל הפרשה לא הסתכל על דפי החשבון "כי יש לי משפטים על סכומי עתק. מה יש לי להסתכל על דפי החשבון" (עמ' 10 לפרוטוקול).

גם תשובותיו המתחמקות לעניין אי הפנייה לבנק כדי שחשבונו יזוכה לאור הזיופים היו בלתי אמינות. כך למשל, טען כי "בבנק היה סקנדל גדול ושערוריה. אם המצב שלי היה יותר טוב הייתי תובע את הבנק" וכך ענה כשנשאל האם ישב ודיבר בנושא עם מנהל הבנק "דיברתי איתו" ו"יצא לנו לדבר על זה.  לא כל כך זוכר" (עמ' 11 לפרוטוקול).

הנתבע לא חקר לא את מר צדוק מנהל הסניף, ולא את פקידת המסלקה וכן לא הביא אף עד אחר  (כגון אשתו שהיתה מעורה בעסקיו ובקיאה בפרטים) מטעמו ויפים הדברים שנאמרו בע"א 548/78 שרון נ' לוי (פד"י לה (1)760,736 וחזרו על הלכה זו בע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615 ,605):

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

יצויין, כי בניגוד להחלטתי בדיון מיום 27/02/05 הנתבע לא הגיש את סיכומיו למרות שהגיש בקשה להארכת מועד להגישם וזאת לאחר ניסיונות מטעם מתמחה של בית המשפט לברר מדוע הסיכומים לא הוגשו.

ביום 23/05/05 התקבלה בלשכתי הודעה מטעם ב"כ הנתבע לפיה הוא  לא יגיש סיכומיו בתביעה דנן.