פסק-דין בתיק א 2169/02

א.       מהות התובענה

זו תביעה כספית, להשבת כספים שנגבו מכל אחד מהתובעים כתנאי לכניסתו כחבר אצל הנתבעת מס. 1.

התובעים הינם חברים בנתבעות בתאריכים הנקובים לצד שמו של כל אחד ואחד מהם (עפ"י הרשימה המצורפת לכתב התביעה).

על מערכת היחסים בין התובעים לנתבעות באשר לנושא הכספי, חלים התקנונים הקיימים, שהינם בבחינת חוזה אחיד.

עמדת התובעים:

לעמדת התובעים, עובר לכניסתם לנתבעת מס. 1 הם חויבו לשלם (כ"א לפי גילו) כתנאי לקבלתם, סכומי כסף שונים.

תשלומים מעין אלה נגבו מתובעים שהיו מעל לגיל 25 (להלן: "הפרשי גיל").

לטענתם, נאמר להם כי כתוצאה מהתשלום הזה הם "רוכשים" לעצמם זכויות וותק ופנסיה, שמתחילות "לרוץ" מגיל 25 ועד יציאתם לגימלה.

מאחר והוברר להם כי תשלומים אלה, בניגוד להבנתם ולמה שנאמר להם, לא מקנים להם זכויות וותק לעניין פרישה אצל הנתבעות, הם עותרים להשבת סכומים אלה בחזרה.

עמדת הנתבעות:

הנתבעות גורסות כי הוראות התקנונים ברורות, ואין המדובר בחוזה אחיד.

הן בעצם אינן מכחישות את העובדות המרכזיות, ברם טוענות כי (מעבר לזה שאין לתובעים יריבות עם הנתבעת מס. 1), הזכויות הפנסיוניות נקבעות אצל הנתבעות לפי גיל ולא לפי משך שנות ההפרשה. תשלום "הפרשי הגיל" ע"י המצטרפים לתוכנית הפנסיה בגיל מאוחר מגיל 25, מתחייב כדי לצמצם את אי השוויון שהיה נוצר אילו חבר שהצטרף בגיל מאוחר ושילם את ההפרשות במשך תקופה קצרה יחסית, היה מקבל את אותם תשלומי פנסיה שמקבל חבר שהצטרף בגיל מוקדם, ושילם הפרשות בגין תקופה ארוכה יחסית.

כמו כן תשלום זה יצר "תמורה" בכך שהתאפשר לחברים לפרוש לפנסיה לפי גיל, ביחד עם אחרים שהפרישו לקרן עוד קודם לכן.

מכאן התובענה.

לאחר דיונים מקדמיים שונים, התיק הועבר לבימ"ש זה ונקבע לראיות לתאריך 17.5.2006.

ב.         עובדות רלבנטיות

מהראיות עלה כי קרן הגימלאות של חברי "דן" היא קרן פנסיה לעמיתים ותיקים, בה מבוטחים עמיתים שהצטרפו אליה לפני שנת 1995, והיא מבוססת על יסודות קולקטיביים ולא על בסיס איזון אישי.

הפועל היוצא הוא, שזה מכשיר סוציאלי שבא להבטיח שבמקרים מסוימים כמו פרישה, נכות ומוות, יוותרו בידי העמית או שאריו, אמצעי קיום מסוימים לפי התקנון.

הסכום המשולם במקרים מעין אלה, הוא לפי החלטה של הקרן, ולא משקף תחשיב של הסכומים שהופקדו ע"י החבר או בעבורו, בשום נקודת זמן;