פסק-דין בתיק א 2167/03

פתח דבר

1.         זאת תביעתה של הגב' סימה מטאטאס (להלן:"התובעת" או "סימה") נגד מר מישל אבוטבול (להלן:"הנתבע" או "מישל") בגין הנזק, שנגרם לה ביום 4.8.02 מהשריפה, אשר פרצה בדירה, אשר שכרה. לטענתה, ביום השריפה רצה הנתבע, שהוא בעל עסק לתיקון מוצרי חשמל, לתקן את מייבש הכביסה בדירתה לאחר שהתלוננה שהמייבש, אשר כבר תיקן לפני כחודש ימים, לא הספיק לייבש את הכביסה בהפעלה אחת (עמוד 6 שורות 10 - 13 לפרטיכל). בעת ביקורו הקודם בדירה החליף מישל את גוף החימום במייבש. בעת הביקור ביום השריפה הראה הנתבע לתובעת, שאין חיבור של אחד החוטים לגוף החימום (סעיף 2.5 לתצהיר התובעת בעדות ראשית). ודוק: למייבש יש שני גופי חימום [סעיף 7 לפרק "תאור מערכת החשמל" בחוות דעתו של המהנדס אשר סלוצקי (ת/1)]. לטענת התובעת, משחיבר הנתבע את גוף החימום במייבש הוא הפעיל את המייבש, כדי להראות שפעולתו תקינה וגם הודיע לתובעת, שהכל תקין (סעיף 2.7 לתצהיר התובעת בעדות ראשית). התובעת נתנה למייבש להמשיך לפעול וכעבור כרבע שעה עזבה את הדירה בעוד המייבש פועל (עמוד 6 שורות 19 - 21 לפרטיכל). כעבור כשעה פרצה אש בדירת התובעת. לפי תעודת עובד הציבור של רשף שמעון אלול מאיגוד ערים לשירותי כבאות, האש פרצה מן המייבש. לפי חוות דעתו של מהנדס החשמל, אשר סלוצקי (ת/1), השריפה היתה התוצאה של כשל בהזנת החשמל לגוף החימום, אשר טופל על ידי הנתבע באותו היום. עוד חיווה מר סלוצקי את דעתו, שיש קשר ישיר בין עבודת הנתבע באותו היום לסיבת השריפה במייבש. בסומכה על מסקנות אלו של רשף אלול ושל המהנדס סלוצקי ולפי הנסיבות, טוענת סימה, כי מישל אחראי לנזקיה בגין השריפה.

            לטענת מישל, הוא אכן הגיע לביתה של התובעת ביום השריפה עקב הזמנתה, אך ביקורו זה נערך כחמש שעות לפני השריפה והוא כלל לא תיקן את המייבש באותה ההזדמנות. לטענתו, הוא מצא, שמסנן סיחרור האוויר במייבש נסתם בניירות לריכוך כביסה. לכן, הוא הודיע לתובעת, שעליה לנקות את המייבש מפיסות נייר. לשיטת הנתבע, משהתעקשה התובעת, שזאת אינה סיבת הליקוי במייבש, הוא הסיר את המכסה העליון, בדק את המייבש חזותית והודיע לתובעת, שהכל תקין [סעיפים 5 (ב), 5 (ג) ו - 5 (ד) לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית]. לטענת הנתבע, השריפה פרצה במצנן האוויר מעל המייבש, אשר השמיע רעש חריג בעת ביקורו בדירה, דבר אליו הסב מישל את תשומת לבה של התובעת [סעיף (ו) לתצהיר הנתבע בעדות ראשית). עוד טען הנתבע בסיכומיו, שבכל מקרה לא הוכח הקשר הסיבתי בין בדיקתו את המייבש ביום השריפה לבין השריפה. בנוסף, טען הנתבע, באופן חילופי, שהתובעת תרמה תרומת רשלנות לכדי 90% בשל השארת חומרים דליקים בחדר השירות, בו נמצא המייבש ו/או בשל עזיבתה את הדירה ללא פיקוח שעה שהמייבש עוד פעל (סעיף 9 לסיכומי הנתבע).

            מניעת השגת חוות דעת מטעם הנתבע

2.         לנתבע טרוניה קשה, כי התובעת לא הכניסתו ואת המומחה מטעמו, מר אברהם לוי, לדירה כדי לבחון את המייבש לאחר השריפה. זאת עובדה, עליה אין חולק, שהרי התובעת העידה, בין היתר, שהמשטרה ושירותי הכבאות דרשו ממנה לא להכניס אנשים נוספים לדירת השריפה עד אשר יסיימו את חקירתם [סעיף 38 לתצהירה של התובעת בעדות ראשית ועמוד 7 שורות 18 - 19 לפרטיכל]. במצב זה עותר הנתבע בסיכומיו לסעדים שונים, אשר המירבי מביניהם מבחינת תוצאותיו הוא העדפת גירסת הנתבע. סעד חילופי, לו הנתבע עותר, הוא לא להתיר הבאה ראיה במומחיות על ידי התובעת [סעיפים 3 (ח) ו - 4 (ד) לסיכומי הנתבע]. יש לומר, כי טענות אלו תמוהות בעיני משתי סיבות: ראשית, התוצאה בדין של נזק ראייתי היא הפיכת נטל ההוכחה, אך בענייננו מלכתחילה נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת. שנית, הנתבע עצמו הסכים להגשת חוות הדעת של המהנדס סלוצקי (ת/1), עליה (בין היתר) נסמכות טענות התובעת כנגד הנתבע (ראה עמוד 15 שורות 3 - 8 לפרטיכל, שורות 13-14 לאותו העמוד לפרטיכל, שורה 19 לעמוד הנ"ל לפרטיכל ועמוד 16 שורות 9 - 15 לפרטיכל). על כן, דין הטענות הראייתיות הללו להידחות.

ההכרעה בין הגירסאות

3.         בהכרעתי העובדתית התבססתי על התרשמותי מן העדים ועל הנלמד מחוות דעתו של המהנדס סלוצקי (ת/1). בהתייחסותי לעדותו של רשף אלול, סברתי שיש לצמצם את ההסתמכות על עדותו בעיקר לשאלת מיקום המוקד, ממנו פרצה האש. הרי, בהגינותו, כי רבה היא, העיד העד הנ"ל, שאינו מתמצא בידע חשמלי (עמוד 1 שורה 6 לפרטיכל). בנוסף, ביום עדותו לפנינו, בטעות הביא רשף אלול עמו את התיק הלא נכון מאילת (עמוד 1 שורה 21 לפרטיכל). בנסיבות אלו בהתאם להתרשמותי, סבורני שיש מקום לייחס את מלוא המשקל לעדותו של רשף אלול, המתארת את סימני החריכה. לעומת זאת, ראיתי להתייחס בזהירות לפרטים, עליהם העיד מר אלול, שקשורים ישירות לנושאי החשמל, כגון, עניין מצב הבורר במייבש בעת הגעתו לזירת השריפה. כאמור, תיק החקירה לא היה בפני מר אלול בעת עדותו ובנושא החשמל אין רשף אלול מתיימר להבין יתר על המידה. במצב זה עלול היה העד להיכשל בזכירתו פרטים עובדתיים, הקשורים לנושא, שאינו מובן לו באופן יסודי. עוד לעניין ההכרעה בין גירסת התובעת לגירסת הנתבע, נעזרתי במידת התמיכה, שיש לגירסאות בעדותו של רשף אלול  ובחוות דעתו של המהנדס סלוצקי (ת/1)

ייאמר, כי מצאתי את סימה עדה מהימנה בעיקרי עדותה. כך לפי התרשמותי. העדפתי את גירסתה, לפיה מישל הגיע לדירתה בשעה 17:00 ונשאר כחצי שעה תוך החיבור מחדש של גוף החימום במייבש על פני גירסתו של מישל, שהגיע לדירתה בשעה 14:00 לערך ולא ביצע כל תיקון במייבש ביום השריפה. גם תהיתי, במידה מסויימת, מה היה הצורך, שהנתבע יבדוק את תקינות המייבש בסוף סקירתו את מערכותיו הפנימיות, אם כלל לא ביצע הנתבע כל תיקון במייבש [ראה: סעיף 5 (ז) לתצהיר הנתבע בעדות ראשית]. דחיתי את גירסת הנתבע, שמקור השריפה הוא המצנן או ניירות בפתח המסנן לסיחרור האוויר במייבש. באשר לניירות, הרי אם הנתבע הפעיל את המכונה במעמד התובעת, כגירסתו, מדוע לא היה מסלק את הניירות, שיכלו לגרום לשריפה, לשיטתו, טרם הפעלת המייבש ? לעניין מקור האש, האמנתי לעדותו של רשף לוי, שהסימנים הראו, שהאש פרצה במייבש. הרי, מכונת הכביסה הצמודה נפגעה הרבה פחות מן האש לעומת המייבש. ובאשר למצנן מעל המייבש, תריסיו מפיברגלס נשרפו כליל, אך חלקיו הפנימיים נשארו שלמים (עמוד 2 שורות 10 - 12 לפרטיכל וגם עמוד 2 שורה 30 עד עמוד 3 שורה 2 לפרטיכל). לעומת זאת, גוף החימום במעטפת המייבש היה שרוף לחלוטין (עמוד 2 שורות 18 וגם שורות 20 - 21 לפרטיכל). הגם, שבתחתית המכסה העליון למייבש נמצאו סימני חריכה ממגע אש ולא ממגע של חום (עמוד 3 שורות 19 -24 וגם עמוד 3 שורה 28 עד עמוד 4 שורה 1 לפרטיכל). כל זה שכנעני, שהשריפה פרצה במייבש, אשר תוקן על ידי הנתבע כשעה לפני שפרצה האש [לעניין שעת פריצת האש העיד רשף אלול על קבלת הודעה על הבערה בשעה 19:01 (ראה: התע"צ של רשף אלול בפרק "העובדות"), כאשר האש פרצה כ - 20 דקות לפני כן (עמוד 2 שורות 5 - 6 לפרטיכל). זאת, כאשר הנתבע היה בדירה החל מן השעה 17:30 לערך ונשאר בדירה כחצי שעה (עמוד 6 שורות 6 - 7 לפרטיכל)].

אחריותו של הנתבע לשריפה

4.         נשאלת השאלה, מה בין התובע לפריצת השריפה במייבש ? בהעדפתי את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבע, קבעתי (בסעיף 3 לעיל), כי ביום 4.8.02 בשעה 17:30 לערך חיבר הנתבע את גוף החימום במייבש מחדש. בתום התיקון הנ"ל הפעיל הנתבע את המייבש וכעבור כשעה פרצה אש במייבש. לפי המהנדס סלוצקי בסעיפים 14 - 5 לפרק הממצאים בחוות דעתו (ת/1), בדיקתו את המייבש הראתה, שאחד מגידי הזנת החשמל לגוף החימום היה קטוע לעומת הגידים האחרים, שנותרו מחוברים למקומם. בגיד הקטוע מצא המהנדס סלוצקי סימני כשל חשמלי בצורת "ריתוך וראש גפרור". ממצאים אלו הסיק המהנדס סלוצקי, שהשריפה נגרמה מכשל במערכת הזנת החשמל לגוף החימום, וכי יש קשר ישיר בין השריפה לעבודת הנתבע [ראה: פרק המסקנות בת/1]. דעתו של מר סלוצקי בחוות דעתו הנ"ל מקובלת עלי. המסקנה המתבקשת היא, שלא רק טמפורלית, אלא מהותית, תיקונו הלקוי של הנתבע ביום 4.8.02 את חיבור גוף החימום למייבש קשור קשר ישיר לשריפה, שפרצה במייבש. אין בפני בדל ראיה, אשר הניחה את דעתי, שהכשל בהזנת החשמל לגוף החימום קשור לחיווט המייבש עצמו ללא קשר עם עבודת הנתבע. מכאן אחריותו של מישל לנזקי התובעת מן השריפה.

            אשם תורם: האמנם ?

5. לטענתה הנתבע (החלופית), לתובעת עצמה אשם תורם [בשיעור 90% ראה: סעיף 11 (ו) לסיכומי הנתבע] בקשר לשריפה. זאת, כי, לפי הטענה, התובעת לא התקינה ממסר פחת בלוח החשמל, הותירה חומרים דליקים בחדר השירות, בו הוצב המייבש, וגם יצאה את הדירה בעוד המייבש פעל. אין בידי לקבל טענות אלו. באשר להתקנת ממסר הפחת, אין ידוע לנו על כל חובה כללית של שוכרי דירות (כמו התובעת) להתקין ממסרי פחת בדירות של משכיריהם. גם לא מצאנו כל סיבה פרטנית לקבוע חובה כזו במקרה של סימה. ובאשר לחומרים הדליקים, לא הוכח לנו, שמעבר לבגדים ותכולתו הרגילה של חדר השירות, איחסנה התובעת בשלב כלשהו חומרים דליקים בחדר הנ"ל. לבסוף, אלמלא הכשל החשמלי לא היה צפוי כל נזק בהפעלת מכונת הייבוש בין שהתובעת נותרה בדירה בעת הפעלתו ובין שלא נותרה בדירה. בייחוד, כשהנתבע עצמו עמד על תקינות המייבש בטרם יצא את הדירה, לא ראיתי לקבוע כל חובה להפעילו אך ורק בנוכחות התובעת או מי מטעמה. על כן, אין מקום לקבוע כל רשלנות תורמת מצדה של התובעת במקרה דידן.

נזקי התובעת

6.   א.   נשאלת השאלה, אילו נזקים הוכיחה התובעת כתוצאה מהתיקון הלקוי, אשר ביצע

הנתבע במייבש, שהוביל ישירות לפריצת השריפה. לטענת התובעת, נגרמו לה ארבעה סוגי נזקים: ראשית, היא נאלצה לרכוש מוצרים ברי קיימא תחת מטלטליה, אשר ניזוקו, ומצרכים שוטפים, כדי להקים את ביתה מחדש בדירה שכורה אחרת. שנית, נאלצה התובעת להוביל את רכושה לדירתה החדשה. שלישית, לטענתה, התובעת נאלצה להעדר משבעה ימי עבודה, כדי לבצע את הסידורים, הדרושים לאחר השריפה. לבסוף, לפי הנטען, סבלה התובעת עוגמת נפש רבה כתוצאה מן השריפה.

ב.         טוב היה אילו התובעת היתה מביאה בפנינו שמאות של חפציה, אשר ניזוקו. יחד עם זאת, במקרים כגון דא במידה רבה השמאי חי מפי לקוחו, אשר מתאר לו את רכושו, שאבד. נטען, שאין לפסוק פיצוי עבור פריטים, שניזוקו, אשר לא קיבלו ביטוי בכתב התביעה. אזכיר, כי לא הועלתה כל התנגדות להרחבת החזית. ועוד לעניין הפיצוי, שייפסק, לא ראיתי לפסוק אך לפי הקבלות, שהרי בזאת הייתי מתעלם מן האמון היחסית רב, שרחשתי לעדותה של סימה. גם לא ראיתי צורך, שיצולם כל פריט, שנהרס. מן התמונות ת/2 עד ת/32 ניכר גודל ההרס, ובצרוף אמוני בעדותה של התובעת פסקתי את הפיצוי, כפי שיפורט בהמשך.

            ברי, כי העקרון החל בפסיקת הפיצוי הוא RESTITUTIO IN INTEGRUM (השבת המצב לקדמותו) ומשום כך, אין לפסוק את המחיר של מוצר חדש תחת מוצר ישן, שניזוק. בטיעונו החילופי בסיכומי הנתבע טען בא-כחו המלומד של הנתבע, שיש לקבוע פיצוי בגין תחליפי הרכוש, שנרכשו, כאשר מחירם יופחת בהתאם לשיעור הפחת השנתי על פי תקנות מס הכנסה (פחת) [1941], שצירף לסיכומיו. משמע, לדוגמא, שאם הפחת השנתי הוא 10%, המוצר, שנהרס, נרכש חמש שנים לפני שנשרף ומחיר תחליפו הוא 1,000 ש"ח, כי אז הפיצוי, לפי הנטען, צריך להיות 500 ש"ח. היו גם מקרים שלפי שיטתו זו של בא-כחו המלומד של הנתבע, עקב שיעור הפחת וגיל המטלטל, שנשרף, הפחת כבר כילה את כל ערכו של המטלטל עובר לשריפה.                       

            סבורני, שניתן לאמץ את שיטת התאמת הפיצוי לפחת, כפי שהוצע באופן חלופי ע"י בא-כחו המלומד של הנתבע, בהבדל אחד. הפחת הוא מעולם המסים ומהווה לכאורה שיטה של פרישת הוצאות רכישתו של נכס. אין התאמה מלאה בין שיטת הפחת לבין ערך הנכס בשוק. אין זה מקובל עלי, שחלק מרכושה של התובעת, אשר נשרף, אינו בר פיצוי, כי עקב שיעורי הפחת כבר הגיע ערכו של פריט מסוים לאפס. על כן, אפחית את מחיר הרכוש התחליפי החדש בשיעור הפחת כפול מספר השנים, בו הוחזק הרכוש שנשרף, ובלבד, שלא יופחת הפיצוי בשיעור, העולה על 75%. בדרך זו תמיד ייחשב רכושה של התובעת, שאבד, אף אם היה ישן, בשווי מינימלי של 25% מן הרכוש החדש, אשר רכשה תחתיו.

ג.          בהתאם לכללים אלו, יש לפצות את התובעת על נכסיה כדלקמן:

1.        בגין אובדן הביגוד, אמנם, לא הוצגו קבלות, אך האמנתי, שהסכום הסביר להחלפת המלתחה הוא 5,000 ש"ח.

2.        באשר להוצאות הכביסה, ישנה קבלה על סך 500 ש"ח, והוא סכום הפיצוי, שייקבע.