פסק-דין בתיק א 21653/05

בפני תביעת כספית בגין שירותי שמירה שהתובעת נתנה לטענתה לנתבעת באתר ברמת השרון.

א. טענות הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

1.         התובעת, חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה התקשרה עם הנתבעת, העוסקת בבנייה בהסכם מיום 16/3/2004 למתן שירותי אבטחה במבנים בפרויקט בו שימשה הנתבעת קבלן מבצע ברמת השרון.

2.         לטענת התובעת, תוקף ההסכם הוארך בעל פה על ידי הצדדים מפעם לפעם, ולמעשה סיפקה התובעת לנתבעת שירותי אבטחה עד לחודש דצמבר 2004 (22/11/2004). לטענת התובעת, היה על הנתבעת לשלם לה את תמורת שירותי האבטחה  תוך 45 יום לאחר תום כל חודש, אך בניגוד למוסכם, שילמה הנתבעת רק חלק קטן מהחוב, וזאת לאחר שחלף זמן ניכר ממועד התשלום המוסכם. לטענת התובעת, יתרת חובה של הנתבעת נכון למועד הגשת התביעה עומד על סך של 99,533 ש"ח.

3.         לטענת הנתבעת היה החוזה בתוקף, כאמור בו, רק עד ליום 31/3/2004. לטענתה, ההסכם מעולם לא הוארך על ידי הצדדים והנתבעת הבהירה לתובעת, מספר פעמים, כי אין צורך בשירותיה והימצאותה באתר היא על אחריותה בלבד. התובעת המשיכה, על דעת עצמה, לשלוח את עובדיה לאתר.

4.         הנתבעת מכחישה כי התובעת סיפקה שירותים עד דצמבר 2004, וכראייה טוענת כי בקיץ 2004 גרמו נרקומנים הרס למבני הנתבעת.

5.         כמו כן לטענתה, על פי ההסכם רשאית היתה התובעת להגיש חשבונית לתשלום אך ורק בצרוף אישור ביצוע עבודה חתום על ידי מנהל האתר מטעם הנתבעת, מר קוטלר. הנתבעת חולקת על ריכוז השעות והחשבוניות שהגישה התובעת, ובין כך טוענת כי התובעת הגישה ריכוז שעות ללא אישור מהנתבעת לביצוע העבודה, לא אישור מנהל האתר לחשבוניות, בניגוד להסכם.

6.         בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעת לא מילאה את תפקידה כראוי.

7.         במהלך חודש יולי 2004 ולאחר שהובהר לתובעת כי הנתבעת אינה מעוניינת בשירותיה, ולאחר משא ומתן בין השתיים, בין היתר לגבי נזקים שנגרמו למבנים, הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין, לשלם לתובעת סך של 44,895 ש"ח כולל מע"מ על מנת לסיים את הפרשה לתמיד והובהר לתובעת באופן ברור כי כל התקשרות, אם בכלל, מסתיימת בין הצדדים באופן סופי. הנתבעת טוענת כי הופתעה לקבל חשבוניות בגין חודשים אוגוסט - דצמבר 2004 ללא אסמכתא על ביצוע עבודה בפועל או אישור של הנתבעת לביצוע העבודה. 

ב. דיון .

1. תקופת ההתקשרות .

א.         בין הצדדים מחלוקת לעניין משך תקופת ההתקשרות בין הצדדים. לטענת התובעת, משך ההתקשרות בין הצדדים היתה עד לחודש דצמבר 2004 (22/11/2004). מנגד טוענת הנתבעת, כי ההתקשרות בין הצדדים הינה ככתוב בהסכם, עד ליום 31/3/2004. לטענת התובעת הוארך ההסכם בעל פה ולנתבעת הומצאו חשבוניות עבור כל חודש עבודה ומעולם לא נאמר לתובעת להפסיק את שירותי השמירה.

ב.         אמנם בהסכם נכתב כי תוקפו הוא עד ליום 31/3/2004, אולם גרסת התובעת נתמכת בחומר הראיות שבפני.

ג.          התובעת זימנה לעדות את מר איסמעיל אבו סיטה, אשר עבד כשומר מטעם התובעת באתר הנתבעת. מר אבו סיטה העיד כי עבד באתר מחודש אפריל עד נובמבר 2004 (כולל חודש נובמבר). גם העד מר ישראל בנימין מטעם התובעת העיד על עבודת שמירה באתר בתקופה זו.

ד.         גרסת התובעת נתמכת בעדים ובראיות מטעמה ואף מעדויות וראיות הנתבעת.

ה.         לגרסת הנתבעת, וכפי שעלה מעדותו של מר עינב סרויה, הנתבעת שילמה לתובעת תשלום גבוה מסכום שירותי השמירה בגין חודש מרץ בלבד. עובדה זו מערערת את גרסת הנתבעת לפיה תקופת ההסכם הסתיימה בסוף חודש מרץ 2004. עצם טענות הנתבעת כי שילמה בגין שירותי השמירה יותר מהתשלום של חודש מרץ ולמעשה עד חודש יולי, מחזקים את גרסת התובעת. הנתבעת טוענת בהקשר זה כי התשלום נעשה לפנים משורת הדין, אך לא הביאה לכך כל ראיה.

ו.          בד בבד עם טענת הנתבעת כי החוזה היה עד ל- 31/3/2004 טוענת הנתבעת כי בין הצדדים התקיימה פגישה בחודש יולי 2004 בה שולם החוב וסוכם כי ממועד זה ואילך התובעת לא תוסיף עוד לשמור. סתירות אלה בגרסת הנתבע ומאידך עקביות גרסתה של התובעת מחזקים את גרסתה של האחרונה. לאור סתירות אלה היה על הנתבעת להציג ראייה תומכת לגרסתה האחרונה , זאת לא עשתה. יתר על כן, לאור גרסת הנתבעת בדבר דין ודברים שהיה בין הצדדים וסיומו בתשלום ובהסכמה כי התובעת תחדל ממתן השירות, ניתן היה לצפות כי הצדדים יחתמו על מסמך מתאים או למצער כי הנתבעת תשלח לתובעת מסמך כאמור, אך הדבר לא נעשה.

ז.          נוסף על כך, מר יואב קוטלר, שלטענת הנתבעת היה איש הקשר שלה בשטח, ואשר יכול היה לאשש או להפריך את גרסתה לגבי התקופות בהן ניתנו שירותיה שמירה, לא זומן על ידה לעדות. למעשה הנתבעת לא הביאה אף עד, אשר היה מעורה בפעילות בשטח, ובין כך לא הביאה גם את מר דוד אפרת, המנכ"ל, אשר כפי שעלה מעדות מר סרויה, היה מעורה במה שהיה בפועל. הלכה היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי, מעידה כי באי הבאתו יש חשש מעדותו.

ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, 658.