פסק-דין בתיק א 21640/05

אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה העוסקת בהפקת כתבי עת ומגזינים בהם משולבים פרסומים עסקיים. שמואל שוחט (להלן:"נתבע 1") ומוטי ארואסטי (להלן:"נתבע 2") הינם הבעלים של אולם השמחות "מוסקט אירועים".

חברת שוחט לוי חברה לבניין בע"מ (להלן:"נתבעת 3") הינה חברה לבניין .

טענות הצדדים בתמצית :

לטענת התובעת הזמינו הנתבעים עבודות דפוס שנועדו לפרסם את אולם השמחות "מוסקט אירועים" שבבעלותם. העבודות בוצעו ונמסרו לנתבעים, ובגינם התחייבו הנתבעים לשלם סך של 44,460 ש"ח.

לאחר ביצוע עבודות הדפוס ביקשו הנתבעים מהתובעים, כי תפיק עבורם חשבונית מס שתהא על שמה של נתבעת 3.

למרות האמור לעייל, לא דאגו הנתבעים 1 ו 2 לפרוע את חובם לפרסום שהוזמן.

מנגד טוענים הנתבעים, באמצעות נתבע 1, כי העיסקה נשוא התביעה לא נעשתה באופן אישי על ידי נתבעים 1 ו 2. לטענתם עובדים הם בחברה בשם אבני חושן שלמא 2000 בע"מ ( להלן: "חברת חושן"), ובזמנים הרלוונטיים הינו מנהלי החברה.    

בכל הנוגע לחתימתו של מר מוטי ארואסטי, טוענים הנתבעים כי חתימתו נעשתה מכוח היותו מנהל של חברת מוסקט ארועים, קרי אבני חושן שלמא 2000 בע"מ, ולטענתם התובעת ידעה היטב כי הינם עובדי החברה.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי חתימתו של נתבע 2 על אישור העבודה לא היתה חתימה אישית כי אם חתימה מתוקף תקפידו כמנהל החברה.

בנוסף, טוענים הנתבעים, כי הסכימו עם התובעת על עסקת ברטר. התובעת הזמינה ארועים, ובמקום לשלם עבורם היא הסכימה לבצע עבורם עבודות דפוס.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל והכל וכפי שיפורט להלן-

בישיבת ההוכחות טען נציג התובעת, מר דוד מאיר, כדלקמן : ( פרוטוקול עמוד 9 שורות 3- 4 )

" ש. אתה אמור שמוטי ארואסטי חתם לך אישית ?

                ת. הוא התחייב גם בטלפון וגם בכתב והעיסקה נעשתה מולו."

הנתבע 2 מר ארואסטי מוטי לא התייצב לדיון ההוכחות, נתבע 1 טען בתצהירו (סעיף 6) כדלקמן :

" .... ואולם ספק אם יש בכלל צורך בתצהירו שכן לטעמי זהו חוסר

   תום לב לטעון שהוא התחייב באופן אישי. "

לדידי, עדותו של נתבע 2 הינה עדות מפתח לפתרון הנעוץ בטענות הנתבעים, משנמנעו להעיד את נתבע 2 בטענה שאין צורך בתצהירו, טענתם מקימה לחובתם חזקה שבעובדה ולפיה במידה והיתה נשמעת עדותו של הלה היה בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת.

לטענת התובעת מר ארואסטי הוא זה שחתם על ההזמנת העבודה באופן אישי, ובשל הוראה שנתן הופקה החשבונית לצורכי מס לנתבעת 3 . טענה זו, לא נסתרה על ידי מר ארואסטי, ומהסיבות שפורטו לעייל. 

לענין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."