פסק-דין בתיק א 216338/02

א) מושא התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1)         התובעת הגישה ביום 25.11.02 נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 159,853 ש"ח. בכתב תביעתה טענה התובעת, שוכרת ראשית של מבנה ברח' אבן גבירול בת"א מכוח הסכם שכירות (להלן: "החוזה הראשי"), כי התקשרה ביום 13.11.96 עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה הנמצאת בשליטתו הבלעדית של הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), בהסכם שכירות משנה (להלן: "חוזה השכירות"), לפיו שכרה הנתבעת מן התובעת מתחם משרדים בשטח של 85 מ"ר (להלן: "המושכר").

            תקופת השכירות על פי חוזה השכירות נקבעה החל מיום 10.11.96 ועד ליום 9.11.97, עם הארכה אוטומטית עד לחודש נובמבר 2001 (סעיף 5 לחוזה השכירות).

2)         בסעיף 5(ב)(1) לחוזה השכירות נאמר "התקופה הנוספת תסתיים לא יאוחר מיום 9.10.02 ללא מתן כל אפשרות להארכתה מכל סיבה שהיא".

3)         בשנת 2000 חתם הנתבע על תוספת לחוזה השכירות (להלן: "התוספת") לפיה הוגדל השטח המושכר ל- 111 מ"ר ובהתאם הוגדלו דמי השכירות והועמדו החל מ- 15.9.00 על סך 7,635 ש"ח צמוד ובתוספת מע"מ, כמו כן נקבע כי חלקה היחסי של הנתבעת בהוצאות ארנונה וכו' יעמוד על 5.5%.

4)         לגרסת התובעת, חתם הנתבע על ערבות אישית בלתי מותנית לקיום מלוא התחייבויותיה של הנתבעת על פי חוזה השכירות.

5)         התובעת טוענת כי הנתבעת חדלה, החל מחודש יולי 2001, לשלם את חיוביה על פי חוזה השכירות (דמ"ש, ארנונה, מים וכן הוצאות אחזקה שוטפות) וכי בחודש ספטמבר 2002 פינתה את המושכר באורח חד צדדי.

6)         התובעת מוסיפה וטוענת כי מכוח חוזה השכירות מסתכם חובה של הנתבעת לסכום של 159,853 ש"ח, והיא עתרה לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה לדולר וריבית מצטברת בשיעור של 10% לשנה וכן הוצאות שכ"ט עו"ד.

7)         הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בגידרה טענו כדלקמן:

7.1       כי לאחר חתימת חוזה השכירות הוסכם על שינוי בתנאיו תוך הקטנת שטח המושכר וסכום התשלום למ"ר.

7.2       כי חוזה השכירות מכוחו תובעת התובעת אינו רלבנטי כלל ועיקר לאור הוראת הגבלת התקופה הקבועה בסעיף 5(ב)(1).

7.3       כי בעקבות חליפת מכתבים בין בעלי הדין פעלו בעלי הדין על פי הצעת הנתבעת להקטנת שטח המושכר ל-90 מ"ר, וכי התובעת הביעה את הסכמתה להעמדת דמ"ש ע"ס 12 דולר למ"ר.

7.4       כי הנתבעת פינתה את המושכר "פינוי מלא ומוחלט" כבר ביום 1.7.02

7.5       כי הנתבע לא חתם על ערבות אישית כלפי התובעת.

7.6       במסגרת בקשתם העלו הנתבעים טענה לפיה זכאית הנתבעת לקזז כנגד דמי השכירות את הסכומים כדלקמן:

סך 77,500 ש"ח בגין עמלות בשיעור של 10%, שחייבת התובעת לנתבעת.

סך של 33,605 ש"ח בגין השקעות, שביצעה הנתבעת במושכר.

8)         בעקבות הדיון בבקשה וחקירת הנתבע, ניתנה לנתבעים רשות בלתי מסוייגת להתגונן באופן שהתצהיר שהוגש ישמש ככתב הגנה (החלטה מיום 8.5.03).

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב) המחלוקת