פסק-דין בתיק א 216019/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 1952, נפגעה בתאונת דרכים ביום 11.9.01, בהיותה בת 49 (בנסיבות שאינן תאונת עבודה). כיום התובעת הנה בת 55.

3.         הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק, ועל כן סלע המחלוקת נסבה סביב סוגיית שיעור הנזק. 

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי התובעת קיבלה טיפול ראשוני בחדר המיון של בית החולים בילינסון, ומסרה על חבלת ראש. בדיקתה הכללית הייתה תקינה, וכך גם בדיקות החזה והבטן. נמצאה רגישות קלה בצוואר וביד ימין ללא חסר נוירולוגי. צילומי כתף, כף יד ימין ואגן היו תקינים. בהמשך נכתב שקיים חשד לשבר בעצם הנביקולר ימין ולכן ניתן קיבוע בגבס. הגבס הוסר כעבור יומיים וכף היד נחבשה.    

5.         התובעת נבדקה על ידי מומחה בתחום האורטופדי, דר' ברוך עמרמי (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 31.7.03 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: "תלונותיה כיום הינן בעיקר כאבים והגבלה בכף יד ימין ובע"ש הצווארי. בבדיקתי התרשמתי מתפקוד מלא לחלוטין בכל הנוגע לע"ש הצווארי. אשר לכתפה הימנית, נמצאה רגישות ללחץ מעל התל הגדול עם הגבלה מזערית בסיבוב פנימי. בבדיקת סונר כתפיים שהוזמנה על ידי נמצא ממצא תקין משמאל, ברם מימין קיים קרע חלקי בגיד הסופרספינטוס ממצא המסביר תלונותיה".

6.         המומחה קושר ממצא זה לתאונה, בציינו: "אני בדיעה שהקרע ב S.S מימין הינו פוסט טראומטי שכן משמאל אין ממצא כזה. לא הומצא לעיוני כל חומר עבר רפואי רלוונטי ולכן ניתן לקבוע שהקרע החלקי נגרם בתאונה ביום 11.9.01... הנני בדיעה שכתוצאה מתאונת הדרכים... נגרמה לנבדקת נכות צמיתה בשעור של 10% לפי סעיף 42 (1) ד' I". 

7.         כאמור, המומחה נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו. במהלכה אישר, כי ההגבלה בכתף היא מזערית, למעשה אך ורק בסוף תנועת הסיבוב הפנימי של הכתף (הבאת כף היד אל מאחורי הגב, לגובה השכמות. הנכות ניתנה על עצם הקרע (עמ' 22 - 23 לפרוטוקול). עוד הבהיר המומחה כי תסמונת התעלה הקרפלית שממנה סובלת התובעת אינה קשורה לתאונה, כמו גם התלונות בנושא הצוואר (עמ' 21 - 22, 24 לפרוטוקול). נותרנו, אם כך, עם נכות רפואית של 10%, אך עם חוות דעת, שלפיה ההגבלה הנה ספציפית ומינורית, כאמור.

            עם זאת, הוסיף וציין המומחה בעדותו כי יש לקבוע לתובעת נכויות זמניות - 100% לשלושה חודשים ו - 50% לשלושה חודשים נוספים. המומחה גם קשר בין הניתוח שאותו עברה התובעת בנובמבר 2006 לתאונה, והמליץ על נכויות זמניות דומות גם לאחריו (עמ' 25 - 26 לפרוטוקול).         

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

8.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005(3), 29, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

9.         התובעת עסקה עובר לתאונה בעבודות משק בית. היא שהתה אכן בחופשת מחלה של חצי שנה, והדבר מקבל חיזוק גם בעדות רחל סלומון, אחת מהמעסיקות של התובעת (עמ' 6 - 7 לפרוטוקול). לאחר מכן, כך נטען, פחת שכרה מאחר ונאלצה לצמצם את היקף שעות העבודה. התובעת טוענת להיקף הכנסה של כ - 4,000 ש"ח לחודש לפני התאונה, לפי שש שעות עבודה ביום, 200 ש"ח ליום. היא הפחיתה את מספר הפעמים שהיא עובדת בשבוע בתחילה לארבע-חמש , וכיום לשלוש בלבד. היא מבקשת לערוך את חישוב הפיצוי, עם זאת, על בסיס פגיעה של 30%. חישוב זה אינו עולה בקנה אחד עם קביעות המומחה, שלפיהן ההשלכה התפקודית הקשורה לתאונה הנה מינורית לחלוטין.

            הנתבעת טוענת, כי מעבר לעובדה שהתאונה הותירה השפעה מזערית, אם בכלל, אזי לא הוכחה פחיתה בהיקף העיסוק. לפני התאונה העסיקה אותה גב' סלומון ארבע וחצי שעות בלבד (עמ' 6 לפרוטוקול); כיום היא עובדת לפחות ארבע פעמים בשבוע, פעמיים אצל גב' סלומון, פעם אחת אצל גב' עליזה ופעם נוספת אצל בתה (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול). היקף זה מסתדר גם עם המצויין בתצהירה - "ארבע-חמש פעמים", הגם שניסתה לחזור ממנו. יתרה מכך, גם בתה ואחייניתה של התובעת שולבו בעבודות במקומה  (עמ' 9, 17 לפרוטוקול).              

10.       ישנו קושי לקבוע רמת הכנסה, כשזו מתקבלת ב"שחור". גם היקף השעות הנטען לא הוכח. ההתחשבנות מול קרובות משפחה לא ברורה. בהקשר זה יש צורך ברמת הוכחה אף גבוהה מהמקובל. אני רואה לנכון להעמיד את שכרה החודשי נטו של התובעת על סכום של 3,200 ש"ח, נכון להיום.

            בגין ששה חודשי אי כושר מלא (שלושה אחרי התאונה ושלושה אחרי הניתוח) מגיע פיצוי של 19,200 ש"ח, ולאחר צירוף ריביות - 20,000 ש"ח (במעוגל). בגין ששה חודשי אי כושר חלקי (שלושה אחרי התאונה ושלושה אחרי הניתוח), בהתאם - 10,000 ש"ח. לגבי יתר התקופות, כולל לעתיד, ראוי לפסוק סכום גלובלי; אני מעמידו על סך של 30,000 ש"ח.

            סה"כ בראש נזק זה - 60,000 ש"ח.

כאב וסבל

11.    אני מעמיד את הפיצוי לתובעת בראש נזק זה על סך של 15,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

עזרה והוצאות שונות

12.       התובעת לא הוכיחה את הצורך בפיצוי משמעותי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד. אני פוסק לתובעת סכום גלובלי, על דרך האומדן, בגין עזרה והוצאות מסוימות מוגברות בסמוך לאחר התאונה בסכום כולל של 5,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום