פסק-דין בתיק א 216/01

מבוא ורקע עובדתי

1.         התביעה שלפני היא לפסק דין הצהרתי, שבה נתבקש בית המשפט להצהיר כי אבי התובעים רכש מקרקעין מנפקד (ראו הגדרת נפקד בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950, להלן - " חוק נכסי נפקדים") עוד לפני קום המדינה, ולפיכך העברת המקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן - "האפוטרופוס") נעשתה שלא כדין והיא בטלה. השאלות שאצטרך ליתן הכרעתי בהן הן: אם יש הוכיחו התובעים כי הנפקד מכר את זכויותיו לאביהם, ואם כן - אם הסדר המקרקעין, שבו נרשמו הזכויות במקרקעין על שם הנפקד, חוסם את דרכם מלתבוע.

בינתיים נמכרה הקרקע על ידי המינהל, כך שאם ייקבע כי ההעברה לאפוטרופוס בטלה, יהיה עלי לדון בשאלה זכותם של מי גוברת, אלו שרכשו מהמינהל (הנתבעים 3-8), או התובעים.

2.         התובעים הם בניו ויורשיו של אביהם המנוח, מחמוד מוסטפא מרעי ז"ל, שנפטר ביום  9/9/89 ושנשא בחייו ת"ז 902144498 (התובעים הוכרזו כיורשי המנוח בצו ירושה בתיק עזבונות 856/93 מיום 13/9/93).              

הנתבע 1, עבד אלראזק מוחמד מוסטפא מרעי (להלן - "הנפקד") היה תושב הכפר ערערה ובנו של המנוח, מוחמד מרעי דעיף (או דיב) ז"ל. אבי הנפקד היה הבעלים הרשום של חלק מהזכויות בחלקה 4 בגוש 12155, ששטחה הכולל היה 99,905 מ"ר וכינויה "אלמשיידה" (להלן " חלקה 4") וכן בחלקה 18 בגוש 12154 ששטחה הכולל היה 123,674 וכינויה "אלביאדה", דהיינו בתרגום לעברית "הלבנה" (להלן - "חלקה 18). שתי החלקות הן בכפר ערערה. אבי הנפקד מת בשנת 1945, ואחד מתשעת יורשיו היה הנפקד. חלק מיורשיו הם נפקדים וחלקם נשארו בתחום המדינה.

ככל הנראה עזב הנפקד את גבולות המדינה עוד במלחמת השחרור, ואין יודע אם הוא עדיין בחיים.

3.         במחצית הראשונה של שנות ה-40 של המאה שעברה, הוחל בהליכי  הסדר במקרקעין בכפר ערערה. מחצית הזכויות בחלקה 4 בגוש 12155 נרשמו ביום 28/11/46, על שם אביו של הנפקד, על אף שהאב לא היה באותה עת בין החיים. המחצית הנותרת נרשמה על שם מוסטפא מרעי דיב, סבם של התובעים.

אביו של הנפקד ואביהם של התובעים היו אחים.

4.         הנפקד ירש 3/32 מירושת אביו המנוח. חלקיו של הנפקד היו 3/64 בחלקה 4 ו-15/640 בחלקה 18.

            הזכויות של הנפקד, כמו של אחיו שחלקם הוכרזו גם הם כנפקדים, נרשמו על שם הנפקד לפי חלקו בירושת אביו ביום 11/3/1953. מיד לאחר הרישום, נמחק הנפקד ובמקומו נרשמה רשות הפיתוח.

5.         לטענת התובעים, רכש אביהם מהנפקד ביום 14/2/46, עוד לפני סיום הליכי  ההסדר ורישום הזכויות על שם אבי הנפקד ואף לפני קום המדינה, את זכויותיו בשתי חלקות המקרקעין 4 ו-18. העסקה הועלתה על הכתב בהסכם, שצורף לכתב התביעה (מסמך ב', להלן - "ההסכם"). על ההסכם חתומים לכאורה הנפקד, האב מחמוד מוסטפא מרעי וכן שישה עדים וביניהם אחיו של האב המנוח, מוחמד מוסטפא מרעי, שהעיד מטעם התובעים. 

לטענת התובעים, תפס אביהם חזקה במקרקעין לאחר עריכת ההסכם והחזיק בהם מאז. 

6.         חלקיו של הנפקד בחלקות, הועברו לבעלותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים על פי סעיף 4 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן - " החוק לנכסי נפקדים"). אישור האפוטרופוס לנכסי נפקדים בדבר נפקדותו של הנפקד, צורף לתיק (ת/5ג). כאמור, הזכויות נרשמו על שם האפוטרופוס עוד בשנת 1953.

            האפוטרופוס העביר את זכויותיו בחלקות (ומדובר גם בשטחים נוספים בחלקות הנדונות, שהגיעו לו ככל הנראה בשל היותם של בעליהם נעדרים) לידי רשות הפיתוח. בחלקה 4 רשומים על שם רשות הפיתוח 12/64 חלקים, ובסה"כ 18.5 דונם,  ואילו בחלקה 18 - 60/640 חלקים, ובסה"כ   11.5 דונם.

            מינהל מקרקעי ישראל (להלן - " המינהל"), אשר ניהל על פי דין את נכסיה של רשות הפיתוח, העביר חלקים מהחלקות לנתבעים 3-8 כפיצוי  או כהחלפת מקרקעין.

7.         אחד הרוכשים, המיוצג על ידי הנתבע מס' 8, הגיש הודעת צד ג' כנגד המינהל, שמטרתה לחייב את המינהל לפצותו, אם תוכרז העברת הזכויות של חלק מהחלקה אליו, כבטלה בהליכים אלה.

הוסכם להפריד את הדיון בין ההודעה לתובענה, שכן אם תדחה התובענה, תתייתר במילא ההודעה.

טענותיהם של התובעים

8.         התובעים טענו, כאמור, כי אביהם רכש את המקרקעין מהנפקד על פי ההסכם מיום 14/2/1946. להוכחת טענתם זו, הציגו התובעים מסמך (ת/ב), הנחזה להיות חוזה מכר מקרקעין מיום 14/2/46, כאשר המקרקעין לא זוהו על פי גוש וחלקה אלא על פי תאור הגבולות וכינוי החלקה כ"אלביאדה" וחלק מהחלקה "אלמשידה". התמורה נקבעה ל-45 לירות פלסטיניות וכן נקבע, שאם ההסכם יופר על ידי המוכר, הוא ישלם לקונה את הקנס של 130 לירות פלסטיניות.

            מיד לאחר ההסכם, קיבל אביהם של התובעים ומשפחתו את החזקה במקרקעין.

לטענת התובעים, בשל מצב האזור לאחר קום המדינה, לא הצליח אביהם של התובעים לרשום את המקרקעין על שמו.

9.         במחצית הראשונה של שנות ה-80 ביקשו פקידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן - " המינהל") לערוך הסכם חלוקה בחלקה. לטענת התובעים, אביהם המנוח התנגד לחלוקה, כיוון שלא הוכרו בה זכויותיו והוא אף הראה לפקידי המינהל צילום של ההסכם.