פסק-דין בתיק א 215943/02

מבוא

1.         לפני, תביעת התובע, יליד 1974, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 2.9.00 (להלן: "התאונה הראשונה") ובתאונה נוספת שאירעה ביום 16.3.01 (להלן: "התאונה השניה").

2.         התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

3.         הנתבעת 1 (להלן: "אריה") הפיקה פוליסת ביטוח אשר ביטחה במועד התאונה הראשונה את השימוש ברכב בו נהגה הנתבעת 2 - ברג, וזאת, בהתאם לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי, תש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"), אשר היתה בתוקף במועד התאונה הראשונה.

4.         הנתבעת 3 (להלן: "ביטוח ישיר") הפיקה פוליסת ביטוח אשר ביטחה במועד התאונה השניה את השימוש בקטנוע בו נהג התובע במועד התאונה השניה (להלן: "הקטנוע") והיא היתה בתוקף במועד זה.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת הנזק שנגרם לתובע בגין התאונות.

6.         פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע, חקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר גיא אור - פסיכיאטר (להלן: "המומחה"), חקירתו הנגדית של עד ההגנה מטעם "אריה" מר רונן סלם (להלן: "החוקר"). כן קראתי את חוות דעתו של המומחה ותצהיר התובע. כן הבאתי בחשבון את  סיכומיו בכתב של ב"כ התובע, כמו גם את סיכומי ב"כ בהנתבעות שהוגשו ביום 14/2/05.

7.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם צויין אחרת.

מהות הפגיעה והנכות

8.         התובע נבדק ע"י המומחה ביום 1.4.03 וחוות הדעת נושאת תאריך 21.8.03.

9.         המומחה קבע בחוות דעתו, כי:

" הנבדק סובל מהפרעת דחק בתר חבלתית ( ptsd ). יש קשר של גרימה בין ההפרעה לתאונה מתאריך 16.3.01 (התאונה השניה - ה.י.). אין קשר של גרימה בין הפרעה זו לתאונות האחרות ... בשל הפרעה זו סובל הנבדק מפגיעה בינונית בתפקודו. לפיכך, אני קובע כי נכותו הנפשית היא בשיעור של 10% ... לצמיתות. ... בחצי השנה הראשונה שלאחר התאונה מתאריך 16.3.01 סבל הנבדק מירידה של 15% בכושרו, ומאז סבל הנבדק מירידה בכושרו הדומה לשיעור נכותו היום. הנבדק עשוי להיעזר בטיפול פסיכוטרפייתי...".

10.       המומחה הגיע למסקנתו הנ"ל וזאת לאחר שמצא, כי:

"התסמינים מהם סובל הנבדק מתארים תמונה אופיינית להפרעה זו, ועונים על הקריטריונים הנדרשים לאבחנתה: הנבדק עבר בתאונה בתאריך 16.3.01 חוויה המתאימה להגדרה של חוויה טראומטית, והוא סובל כיום מתסמינים נפשיים משלוש קבוצות התסמינים האופייניות להפרעה זו:

1) זכרונות חוזרים וחודרניים (המופיעים במהלך היום, מתגברים בעת שנחשף לנסיעה, ומופיעים בחלומות בלילה). 2) המנעות (מנהיגה ברכב דו גלגלי, המנעות חלקית מנהיגה, המנעות מהשתתפות בפעילות אתגרית - בה אהב לעסוק קודם להופעת התסמינים). 3) ערות ודריכות מוגברת (סף גירוי נמוך, נטיה לעימותים, רגישות לרעש, עצבנות, קשיי שינה, קשיי ריכוז). כמו כן, הוא סובל מתפישה פסימית של עתידו וירידה בערכו העצמי - תסמינים שגם הם אופייניים לתסמונת זו".

11.        אין מחלוקת בין הצדדים כי המומחה קבע כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה הראשונה וכי קביעה זו שרירה וקיימת .

12.       בתצהיר עדות ראשית מיום 28.4.04 חזר התובע על אותן התלונות שהתלונן בפני המומחה, ו"אימץ"  בתצהירו את  מסקנות וממצאי המומחה.

בתחילת חקירתו הנגדית נשאל התובע "האם יש משהו בתצהיר שלך, שאינו נכון ...". התובע השיב: "כפי שאני קראתי את התצהיר, הכל נכון, כמיטב הבנתי". (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 29.12.04) .

יצויין, כי התובע לא נכח במהלך חקירת המומחה , וזאת בהסכמת בא כוחו.

13.       התובע הציג מצג בפני המומחה ,כמו גם בתצהירו, כי: "... זמן קצר לאחר התאונה השניה החלו להופיע אצלו תסמינים מהם אני סובל עד היום, וביניהם, חלומות מפחידים מהם מתעורר בבהלה, חרדות במשך היום המתגברות בעת נהיגה והעדפה כי חברתו תנהג במקומו. עוד מסרתי כי מאז התאונה השניה נמנעתי לחלוטין מרכיבה על אופנוע ובנוסף, נמנעתי מפעילויות אשר יש בהם סיכונים סבירים כגון טיולים". (ההדגשות במקור - ה.י. - סעיף 6 לתצהיר התובע המצטט מחוות דעת המומחה). 

התובע "אימץ" גם את ממצאיו של ד"ר אור, כאמור בחוות דעתו, ולפיהם, בעת תיאורו של התובע את התאונה השניה נראה התובע "מתוח, מוטרד ומדוכדך, דבר זה לא הופיע בתארו את התאונות האחרות שעבר... בתוכן החשיבה עלו זכרונות חוזרים ומעוררי חרדה של התאונה משנת 2001, חוסר ערך עצמי, ותחושת פסימיות ... בבדיקתו לא נראה מגמתי, ולא נעשו נסיונות  הגזמה או התחלות. (שלל תסמינים שאינם רלוונטיים ולא ניסה להחמיר או להגזים בתיאור התסמינים מהם הוא סובל)". (סעיף 8 לתצהיר התובע). 

14.       עובר לתאונה הראשונה היה התובע סטודנט ללימודי הנדסה ובניין ועבד במקביל כמאבטח על בסיס שכר שעתי והשתכר 3,500ש"ח נטו בממוצע. לטענת התובע, בחודש אוגוסט 2001 הוא פוטר מעבודתו עקב מגבלותיו בגין התאונות והחל לעבוד ב"צמנטכל" בתפקיד שתאם להכשרתו הפורמלית.

"... תפקיד זה דרש ריכוז גבוה, אחריות רבה וסבלנות, יכולות אשר לא היו  עוד בידי לאחר קרות שתי התאונות. לאור אי עמידתי בתנאים הדרושים לתפקיד, פוטרתי כעבור חצי שנה... ביום 1.5.02 התחלתי לעבוד בחברת הקייטרינג פרי הארץ כחלק מצוות ההקמה של הקייטרינג  ובהמשך מנהל הצוות, כששכרי החודשי הממוצע עומד על סך של 4,000 ש"ח. אני בעל רמה אישית גבוהה, התקדמתי כאמור לתפקיד מנהל הצוות, אולם עקב מגבלותיי הנפשיות והתפקודיות כתוצאה מפגיעתי בשתי התאונה, לא היה ביכולתי לדבוק בתפקיד לאורך זמן וביום 20.3.03 פוטרתי מעבודתי עקב ירידה בתפקוד, עייפות, חוסר ריכוז, טעויות רבות, שכחה וחוסר בטחון בעשייה... כיום אני עובד בחברת סטואה בתפקיד מנהל תפעול והפקה בקיבוץ געש, שם התחלתי לעבוד רק בחודש אוקטובר 03 , בשכר חודשי ממוצע של 3,500 ש"ח בלבד... במשך השנים ניסיתי להשתלב במעגל העבודה בתחום אשר למדתי ובו אוכל להפגין יכולותיי וכישוריי אולם נדחיתי פעם אחר פעם בשל מצבי הנפשי והתפקודי..." (סעיפים 18 - 28 לתצהיר).

15.       במהלך חקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי התמונה שהציג בפני המומחה, כמו גם בתצהירו, אינה תואמת לאמת.

16.       בתשובה לשאלה שנשאל בחקירה נגדית: "כמה אתה מרוויח היום?" השיב התובע: "אני מרוויח בסיס שהתחיל ב- 3,500 ש"ח". ב"כ ביטוח ישיר שב וחזר על שאלה זו, ובתשובה, השיב התובע, "התחלתי בשכר של 3,500 ובדפים שלך רשום כל מיני תוספות, נסיעות ואוכל". (תשובה זו ניתנה ע"י התובע לאחר שהבין כי ב"כ ביטוח ישיר אוחז בידיו נתונים המעידים כי שכרו של התובע מסתכם ב- 7,500 ש"ח ברוטו). (עמוד 18 לפרוטוקול).

בתשובה לשאלת בית המשפט, השיב התובע, כי: "... חל שינוי בשכר למעלה, עכשיו אני בדיוני שכר, מחודש הבא יכול להשתנות. עד עכשיו עשיתי אירועים ומעכשיו לא אעשה". (עמודים 20 - 21 לפרוטוקול).