פסק-דין בתיק א 21567/01

1.         התובע השכיר לנתבע מס' 1 ( להלן "הנתבע" ) חנות ( להלן "המושכר" ), תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 800 דולר בתוספת מע"מ כחוק.

נתבע מס' 2 ערב לנתבע למילוי כל התחייבויותיו על פי חוזה השכירות.

2.         התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי חוזה השכירות ועזב את החנות כשהוא מותיר אחריו חובות שונים, על כן הוא עותר לחייבו בתשלום סך של 20,202 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה ( 13.9.01 ).

3.         ביום 16.8.04 ניתנה לנתבע רשות להתגונן על סכום התביעה למעט סך של 8,220 ש"ח שלגביו ניתן פסק דין חלקי ביום 8.9.04

גם לנתבע מס' 2 ניתנה רשות להתגונן לגבי יתרת סכום התביעה, אולם הוא לא נטל חלק בהליך המשפטי והצהיר כי הוא מקבל על עצמו כל פסק דין שינתן כנגד הנתבע בתביעה זו.

4.         דיון

חוב בגין דמי שכירות

            הנתבע החזיק במושכר מיום 10.5.00 ועד 10.2.01.

התובע טוען כי הנתבע נותר חייב לו דמי שכירות עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר  2000, בסך של 1,600 דולר + מע"מ.

הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי דמי שכירות עבור חודשים אלה שולמו על ידו לתובע, ולתמיכת טענתו הנ"ל הגיש קבלה מיום 1.11.00, הנושאת שם עסקו של התובע, על סך של 3,790 ש"ח שבה נרשם  "שכירות חודש אוקטובר 00" ( ראה נ/1 ).

בהתייחסו לקבלה הנ"ל טען התובע כי הרישום על גבי הקבלה מקורו בטעות, וכי התשלום שבקבלה מתייחס לחודשי שכירות קודמים, אולם, הוא לא הגיש כל ראיה התומכת בגרסתו הנ"ל, ואף לא דאג לזמן את הפקידה שערכה את הקבלה בכדי להעיד על הטעות הנטענת ועל נסיבות עריכת הקבלה, על כן, לא ניתן היה לקבל את טענתו בעניין זה.

5.         גם טענתו של התובע כי הצ'יק שנמסר על ידי הנתבע תמורת הסכום שמופיע בקבלה, חולל  ולא נפרע, אף היא לא הוכחה. כשנשאל מדוע לא הוצג הצ'יק המחולל לתיק בית המשפט, הוא השיב כי הצ'יק הוחזר לידיו של הנתבע על רקע יחסי האמון ששררו בין הצדדים. אולם לא שוכנעתי בגרסתו הנ"ל לאור המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים כבר מתחילת השכירות כפי שעולה מתצהיר עדות ראשית שלו, הגם שהתברר כי ביום 11.6.00, דהיינו כחמישה חודשים לפני הנפקת הקבלה הנ"ל, נשלחה לנתבע התראה על ידי התובע לפינויו מהחנות ( ראה נספח ח' לתצהיר התובע ).

6.         הטענה כי הנפקת קבלה עבור דמי שכירות בגין חודש אוקטובר 00 יש בה כדי להעיד מכללא על תשלום השכירות עבור חודש ספטמבר 00, מקובלת עלי והיא עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר.

7.         אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבע הרים את נטל הוכחת הטענה בדבר תשלום דמי השכירות עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2000.

8.         חוב מים וחשמל

התובע טען כי הנתבע נותר חייב לו עבור צריכת מים בגין חודשים אוגוסט וספטמבר 00 סך של 967 ש"ח, ועבור צריכת חשמל לחודש ספטמבר 00 סך של 2,634 ש"ח.

אולם, הנתבע הציג קבלה מיום 1.11.00 על סך של 8,726 ש"ח, עליה נרשם בכתב ידה של פקידת התובע כי "קבלה זו מאשרת גביית חוב עבור צריכת מים עד קריאת מונה 179, וצריכת חשמל עד קריאת מונה 73693"  ( ראה נ/2 ).

הקבלה הונפקה כאמור ביום 1.11.00 וסביר להניח - בהעדר הוכחה אחרת - שהיא התייחסה לקריאת מונה עד לאותו יום, ובכך מתבקשת המסקנה שהיא כללה בתוכה החיוב בגין צריכת מים וחשמל עבור חודשים אוגוסט וספטמבר. יוזכר כי הפקידה שערכה את הרישום הנ"ל לא התייצבה לעדות.

אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה גם בעניין זה, קרי תשלומי חובות המים והחשמל הנטענים בכתב התביעה.

9.         חוב בגין ארנונה