פסק-דין בתיק א 215587/02

      בפני תביעת שיבוב שהגישה התובעת נגד הנתבעים, לתשלום כספים בהם נשאה התובעת בגין תאונת דרכים מיום 9.8.01 אשר ארעה כאשר רכב הנתבע 1 ( להלן: "הרכב הפוגע"), לא שמר מרחק סביר מרכב מבוטחת התובעת (להלן: "רכב התובעת") ופגע בו בחלקו האחורי.

הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") היא מבטחת רכבו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") במועד התאונה, בביטוח רכב מקיף.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לאירוע התאונה ואין מחלוקת בשאלת גובה הנזק שנגרם לרכב התובעת.

המחלוקת אשר ניצבת בפני היא שאלת הכיסוי הביטוחי בין הנתבעים לבין עצמם.

הנתבע הגיש כתב הגנה והודעה לצד ג' כנגד המבטחת. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי הוא נהג ברכב הפוגע במועד הרלוונטי לתביעה וכי במועד התאונה בוטח הרכב הפוגע בביטוח רכב מקיף אצל המבטחת.

            בהודעה לצד ג' עתר הנתבע לשיפויו בגין כל סכום בו יחויב במסגרת התובענה וכן לחיוב המבטחת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, עפ"י החשבון והשמאות שצורפו להודעה.   

המבטחת טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי, שכן טוענת כי בעת התאונה, מי שנהג ברכב הפוגע הוא אינו הנתבע, אלא אדם אשר אינו מורשה לנהיגה בהתאם לפוליסה, שכן גילו היה מתחת לגיל 30.

דיון :

בפוליסת הביטוח שהנפיקה המבטחת לנתבע קיימת המגבלה כדלקמן: "הרשאים לנהוג ברכב: כל נהג, הנהג הצעיר ביותר גיל: 30. מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 30 שנים".

בעוד שנטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, הרי על המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות (ע"א 678/86 חנפיס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177).

חריג לפוליסה, כאשר פטור המבטח מחבותו על פיה, מותנה בקיומו של תנאי מפורש (נהיגה מעל גיל 30, בענייננו), שהפרתו משחררת את המבטח מאחריות (ראה י' אליאס, דיני ביטוח, תשס"ב, עמ' 326).

אשר על כן, סעיף ההגבלה על גיל הנהג בפוליסה, מהווה סייג לחבותה של המבטחת כלפי הנתבע.

משאין חולק בדבר התרחשות האירוע הביטוחי, רובץ נטל ההוכחה להוכחת הסייג לאחריות, לפתחה של המבטחת.

       המבטחת מבססת טענתה על דו"ח החוקר מר יואל לישנסקי (להלן: "החוקר") אשר גבה הודעות בכתב, בחקירתו את קרות האירוע, ממבוטחת התובעת הגב' וידד אנדאוס, אשר נהגה ברכב התובעת (להלן: "מבוטחת התובעת") ומהנתבע.

       החוקר טוען בדוח החקירה ובעדותו, כי לאחר שחקר את הגורמים המעורבים בתאונה, לרבות מבוטחת התובעת והנתבע, התברר לו כי הנתבע לא היה מי שנהג ברכב הפוגע ואף לא היה מעורב בתאונה, אלא שני בחורים צעירים מתחת לגיל 30 שנים, אשר יצרו קשר עם הנתבע מיד לאחר התרחשות התאונה, בעקבות כך, הגיע הנתבע למקום התאונה כעבור מספר דקות, והחליף פרטים נדרשים עם מבוטחת התובעת (ראה פרוטוקול מיום 16.2.06 בעמוד 13 שורות 12-15).

       ביום 16.3.05 העידו בפני מבוטחת התובעת ואחותה הגב' לילה אנדראוס, אשר נסעה ברכב התובעת בעת קרות התאונה. דוחות החקירה לרבות עדות חתומה על ידי מבוטחת התובעת צורפו כחומר ראיות, עדותן הניטראלית תומכת בגרסת המבטחת.

       מעדותן עולה כי בעת התאונה נסעו ברכב הפוגע שני בחורים צעירים, אשר אחד מהם נהג ברכב.

       רק לאחר קרות התאונה, הגיע למקום האירוע בעל הרכב, אדם מבוגר יותר משני הצעירים, אשר החליף עמן פרטים. (ראה פרוטוקול מיום 16.3.05 בעמוד 3 שורות 27-29 ובעמוד 4 שורה 29 וכן הודעת מבוטחת התובעת מיום 29.8.01 נספח ב' לדוח החקירה).

       אל מול טענות המבטחת, העיד בפני הנתבע אשר מסר גרסה הסותרת את גרסת עדי התובעת, והעיד כי הוא שנהג ברכב הפוגע במועד התאונה וכי היה ברכב לבדו. (ראה פרוטוקול מיום 16.2.06 בעמוד 18 שורות 23-24)