פסק-דין בתיק א 21529/03

בפני תביעה לתשלום שכר טרחתו של התובע בגין ניהול פרויקט בניה ברחוב אמזלג שבשכונת נווה צדק בתל-אביב (להלן: " הפרויקט") אשר נבנה ע"י הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת"), חברה בבעלות מלאה של הנתבע 1 (להלן: " הנתבע").

לטענת התובע, סמוך לספטמבר 1999 הוסכם כי הוא ינהל עבור הנתבע את כל הכרוך בפרויקט לרבות הטיפול ברכישת המגרש שעליו יבנה הבניין, בהשגת המימון הדרוש, הכנת תוכניות, ניהול מגעים מול הרשויות  השונות, הוצאת היתר בניה, ניהול ופיקוח על הבניה ושיווק הדירות (להלן: " ניהול הפרויקט"). כן הוסכם כי תמורת שרותיו יהיה התובע זכאי לשכר טרחה בשיעור שבין 5% ל- 10% מעלויות הפרויקט, וכי שכרו ישולם תוך קיזוז שכרו ממחיר דירה שהוא יקנה בפרויקט במחיר השוק.

לנוכח יחסי הידידות שבין הצדדים נערך ההסכם בע"פ.

לטענת התובע הוא ביצע את תפקידיו במסגרת ההתקשרות עד יולי 2001, שאז הודיע לו הנתבע כי ברצונו להפסיק את העסקתו לצורך קיצוץ בהוצאות ומאחר והנתבע התפנה מעבודתו וינהל את הפרויקט. כן הודיע לו הנתבע כי תיערך התחשבנות בנוגע לשכר המגיע לו בגין עבודתו. התובע, גילה הבנה למניעי הנתבע והסכים לפרוש מהפרויקט תוך ציפייה להסדרת שכרו.

מאז, לא הגיעו הצדדים להסכמה על שיעור שכרו של התובע ולא שולם לו דבר בקשר עם ניהול הפרויקט. לפיכך הגיש התובע את התביעה בה העמיד את דרישתו לשכר על 7.5% מעלויות הפרויקט עד למועד הפסקת עבודתו, סה"כ 216,000 ש"ח (סך השווה ל- 45,000$).

לחילופין הוגשה התביעה בגין שכר ראוי, ולחילופי חילופין בגין עשיית עושר ולא במשפט, ואולם העילה האחרונה נזנחה בסיכומים ודינה כדין טענה שהתובע ויתר עליה.

לטענת הנתבע דין התביעה נגדו להידחות בהיעדר יריבות שכן כל פעולותיו נעשו על ידו בשם הנתבעת ועבורה בלבד.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים בכתב ההגנה כי הוסכם בין הצדדים שהתובע יהיה זכאי לעמלה בשיעור של 5% מעלויות הפרויקט, מותנה בהצלחתו של התובע לקדם את הפרויקט. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי הצדדים לא הגיעו להסכמה כלשהי לעניין שכרו של התובע מאחר והוא דרש 10% ואילו הנתבע הסכים רק ל- 5%.

לטענת הנתבעים הפר התובע את ההסכם בכך שלא הצליח כלל לקדם את הפרויקט, ולא עמד בהתחייבותו לרכוש בפרויקט דירה במחיר השוק, בניכוי העמלה שתגיע לו בגין הצלחתו לקדם את הפרויקט כאמור לעיל.

בנוסף טוענים הנתבעים כי התובע הוא שיזם את סיום ההתקשרות לאחר שנוכח שאינו מסוגל למלא את המטלות שהתחייב בהן.

באשר השכר הראוי טוענים הנתבעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח מהו השכר הראוי בגין עבודתו.

להשלמת התמונה אציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים בתביעה של הנתבעת נגד התובע בת.א. 032895/05 לפיצוי בגין נזקים שהוא גרם לה לטענתה בין ברשלנות ובין בהפרת התחייבויותיו כלפיה.

המתקשרים בעסקה ושאלת אחריותו האישית של הנתבע .

התביעה הוגשה הן נגד הנתבעת והן נגד הנתבע באופן אישי.

לטענת התובע הוסכם כי עבודתו תהיה עבור הנתבע והוא זה שהתחייב לשאת בשכרו. כמו כן טוען התובע כי ההתקשרות נשוא התובענה נעשתה בין התובע לנתבע טרם שנוסדה הנתבעת. מאחר והתובע לא ידע לטענתו  על היזמות, הרי שחל סעיף 14 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: " החוק") ולפיו פעולת היזם מחייבת (או מזכה) את היזם, ומשנתאגדה החברה, הרי שאם היא אישרה את הפעולה מחייבת פעולת היזם הן אותו והן את החברה, יחד ולחוד.

לטענתו, גם אם ידע התובע על היזמות יש לראות את הנתבע כחייב באופן אישי עפ"י סעיף 13 לחוק שכן הנתבעים לא טענו ולא הוכיחו שהנתבעת אישרה את ההתקשרות של הנתבע עם התובע.

לטענת הנתבעים בוצע הפרויקט ע"י הנתבעת, והתובע היה מודע היטב לכך שהוא נותן לה את שירותיו ולא לנתבע באופן אישי.

תחילת מערכת היחסים בין התובע לנתבע בכל הנוגע ליזמות במקרקעין היתה חודשים רבים לפני ההתקשרות של הנתבע או חברה מטעמו בהסכם לרכישת הקרקע ברחוב אמזלג, כאשר הצדדים בדקו אפשרות עסקית בפרויקט אחר שלא יצא לפועל, ואשר אינו מעניינינו.

גם פעילות הצדדים בפרויקט נשוא התובענה החל זמן ניכר לפני הקמת החברה ואף לפני רכישת הקרקע, כאשר התובע פעל לשם איתור מגרש מתאים.